שם אשתו הוה. כי היא היתה אם כל חי וא"כ היה לקראתה חיה על שהיתה אם כל חי. ע"כ דרש מ"ש כל חי פירושו על האדם שממנו כל חי דאי כפשוטו וכי ילדה כל חי. ואיך נקראת אם כל חי. ועוד דורש א"ת אם אלא עם. כמה שכתב בסמוך ר"ש ב"א עם כל חי עפ"י מדה כ' ומדת ממעל. וזהו שאמר נתנה לו לחיותו. שנבראת להיות עמו לעזר. ועתה נהפכה להיות חוה מלשון חויא בארמית נחש. כי כמו שהנחש נתן עצה רעה לאשה כך היא נתנה עצה רעה לאדם. וכן כל הנשים הרעות לבעליהן. וכמ"ש חז"ל אדה"ר בלשון ארמי סיפר פי' שדיבר בלשון הקודש ובלשון ארמית:
היוה לה כמה דורות. מלשון דיבור. ויגד תרגומו וחוי גם בתהלים כתוב יום ליום יחוה דעת ובאיוב ל"ו כתר לי זער ואחוך. ע"כ קרוב יותר לדרוש מלשון הגדה ולא מלשון נחש. ומ"ש אם כל חי פי' שאמר לה שהיתה ראויה להיות אם לכל הדורות. ועפ"י מדה ט' כאלו מפורש שלא היה כן כי אבדה אותן בחטאה:
חויא חויך וכו'. דורש חוה חויא נחש כנ"ל. שהנחש נשך אותה. והיא נשכה את האדם ואת כל חי עפ"י מדת ממעל ודרך קצרה כאילו כתוב ויקרא שם אשתו נחש כי היא היתה אם נחש של כל חי שהנחש נשך אותה והיא היתה אם נחש של כל חי:
עם כל חי. דורש א"ת אם אלא עם וכנ"ל וחי פי' עשיר כי עני חשוב כמת והעשיר כמו חי וכמ"ש במ"כ:
ר' סימן. דורש אם כל חי כפשוטו שילדה אותם שנקראו חי כדלעיל סוף פר' ז' נפש חיה:
כל ק"ל שנה. שתחלה כתוב והאדם ידע את חוה אשתו. והולידה את קין והבל ביום שנבראו כדלקמן פר' כ"ב סי' ב' וש"נ ואח"כ כתיב וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת. וזה היה פעם ב' שידע אותה וכתב עוד מוסיף על פעם ראשון. הרי שלא ידע אותה בנתיים כלל וכמ"ש לקמן פר' כ"ג סימן ד'. וזה היה אחר ק"ל שנה כמ"ש מפורש ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא שמו שת. הרי מפורש שק"ל שנה פירש ממנה ואחר ק"ל שנה ילד בדמותו כצלמו אך בק"ל שנה לא היה בדמותו כצלמו כמ"ש לקמן פר' כ"ד סימן ו' ילקוט שמואל ז' ע"ש ותבין כאן:
ובנגעי בני אדם. אצל שלמה כתוב וכמ"ש אצלו הנה מטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות. וכמבואר בדברי חז"ל ובזה פליגי איזה מהם טובים ואיזה מהם רעים כמ"ש במ"כ: