דרין דרין. בלשון ארמי דרי הוא שורה ע"כ דורש דרדר על קינרוס שהוא כן והן כולן מיני קוצים של אילנות כמ"ש ר' יהודה בסמוך:
מעלה לך מכל אילני ג"ע. כמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה י"ז וז"ל ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ויצמח ה' אלהים. שמענו שנטע הקב"ה לאדה"ר בג"ע כל עץ וכל מיני מגדים וכו'. עמש"ש וכאן דורש מדת מנגד וממעל אם זכית היית בג"ע בכל הנ"ל. עכשיו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך. קוץ ודרדר כנגד עץ נחמד וטוב למאכל תצמיח כנגד ויצמח. ור' יהודה דורש רישיה דקרא. ור' נחמיה דורש סיפא דקרא באופן הנ"ל ואעפ"י שאינו מפורש בתורה שיש זרעים בג"ע רק אילנות כמפורש ויצמח ה' אלהים כל עץ וכו'. אך מדקרי ליה גן וסתם גן יש בו זרעים וכמ"ש בישעיה סוף ס"א וכגנה זרועיה תצמיח. וגם מן התורה יש ללמוד שהיה בג"ע זרעים. עפ"י מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד בפ' לך לך את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער. הרי שגן ה' ומצרים באים ללמד על סדום ונמצאו למדים מסדום שהיו בה זרעים ואילנות ע"פ מדה כ"א כמבואר לקמן במדרש פמ"א סי' ז' על פסוק כגן וכו':
משליף על שדהו. תיבת על ט"ס ובמדרש אחר ליתא. וכן בילקוט כאן ליתא:
הזיעו פניו. ברכות דף נ"א פסחים דף קי"ח והזיעו פניו מגודל החרדה ועייפות כח שאחזו:
תאכל לחם. כי תחלה אמר לו ואכלת את עשב השדה משמע ולא דבר אחר ואת"כ אמר לו תאכל לחם. הרי הם ב' כתובים מכחישים הכריע פסוק כי בזעת אפיך הצער שנצטער ע"כ תאכל לחם. ועיין תד"א סוף פרק א':
עטישותיו תהל אור. אצל הלויתן כתוב באיוב שם וכל הענין מדבר שם דרך פחד ואימה שלא יוכל להתקרב אליו מחמת פחד והפחד נמשל לחושך ואמר עטישותיו תהל אור שע"י העטוש הוא נח ושקט וזהו ענין האור על נחת רוח שלו. וכן אצל האדם. וכמ"ש ברכות דף כ"ד ב' כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושים לו נחת רוח מלמעלה. וזהו סימן הטוב להחולה ג"כ שהלך החולי ממנו ומתקרב אל הבריאות ע"כ מקבל נחת רוח מתנועות גופו כי בעת החולי אין בו כח לעטוש:
בזעת אפיך. זהו דרך הבטחה ורצון:
ישנתי אז ינוח לי. איוב אמר כן שהיה חולה ובעל יסורים בן מות ק"ו לשאר כל אדם:
ותהלימני ותחייני. פשוטו הוא ותחלימני מלשון בריאות הגוף כמ"ש אם יש טעם בריר חלמות. אלא שאם כן הול"ל בהיפך ותחייני ותחלימני כי היה חולה מסוכן למות והול"ל תחלה ותחייני שלא אמות. ואח"כ ותחלימני שיהיה ג"כ בריא ולא חולה. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ותחלמני מלשון חלום. וכמ"ש ברכות שכל מי שאינו נפקד בחלום נקרא רע. ובהיפך בעת צרתו ונפקד בחלום טוב סימן טוב הוא ואנו למדים בנין אב שכן הוא לכל אדם:
יראה זרע יאריך ימים. ורישא דקרא וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים. הרי שהתחיל במי שחפץ ה' לדכאו בחולי ואם ישים אשם נפשו וישוב בתשובה אז יראה זרע. ופשוטו הוא שיוליד בנים. והוקשה לו שיותר הול"ל תחלה שאחר ששב בתשובה יחיה ויבריא ויאריך ימים ואח"כ יראה זרע ומה שייך באמצע שיוליד בנים על כן דרשו שמ"ש יראה זרע אין פירושו הבטחה על הבנים אלא תנאי שאם יראה בחליו שאז האדם יבש ואין בטבעו שיצא ממנו ואם נפקד סימן טוב לו שיחיה ויבריא. שמאחר שאמר ויאריך ימים. הרי בהכרח שיחיה ויבריא:
הולך מעים. בברכות נ"ז חושב ששה דברים וחושב גם שלשול בתוכם וסיגנון הפסוק מיהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. ופי' רש"י בגמרא מי שצריך להריק מעיו. והרקת כלי נקרא צועה שנאמר ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו ירמיה מ"ח במואב כתיב עכ"ל. ויותר נראה שדורש א"ת צועה בע' אלא בא' שהמציק צריך לדברים אלו שאם מיהר צואה להפתח ולא יחסר לחמו אז לא ימות לשחת. ואם יחסר לחמו ימות לשחת ע"כ אין לירא מבן אדם שצריך לכל זה. וזהו ואיה חמת המציק. וכמ"ש כל זה בפסיקתא רבתי פרשה ל"ג באריכות ובביאור בסימן ה' ע"ש ותבין כאן:
קומץ עפר מן האדמה. כמ"ש בירושלמי נזיר פרק ג' הלכה ב'. מלא תרווד עפר נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדה"ר העתקתי לשונו לעיל פר' י"ד סימן ח':
ולא גזולה היא בידך. הרי בראתי אותך מן האדמה שתתקן אותה לעבדה ולשמרה ואתה קלקלת אותה. וכמ"ש ארורה האדמה בעבורך. א"כ גזולה היא בידך. וזהו עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת. וכמ"ש והשיב את הגזלה אשר גזל. וכמ"ש בתד"א שם פרק ל"א:
לתחית המתים מן התורה. מדלא קאמר ותשוב אל עפר. אלא תחלה אל עפר שתהיה עפר. ואח"כ תשוב מן העפר שתחיה וזהו שתחלה אמר עד שובך אל האדמה. היינו שימות וישוב הגוף אל העפר. והב' ואל עפר תשוב שישוב מהעפר ויחיה. כמ"ש תהלים ק"ד תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה: