והארץ היתה תוהו ובוהו. פשט הכתוב שבתחלת הבריאה עד שלא נבראו הברואים היה שממה וריקות וכן החושך בעולם. שלא נבראו רק שמים וארץ עצמם ואח"כ ברא האור וכל הברואים כל אחד ביומו וכמ"ש בתרגום וארעא הוות צדיא וריקניא וא"כ אין זה אלא העדר ואין זה בריאה ולא היה צריך הכתוב להזכירם כי איך יהיה שום נמצא בעולם קודם שנברא שום בריה וע"כ דעת חז"ל שעל כן הזכירם הכתוב שהיו ברואים פרטים תוהו ובוהו וחושך כמ"ש לעיל פר' א' סימן ט' בהדיא ע"פ מדה י"ז שבמקום אחר מפורש בהם בריאה. וא"כ יקשה למה לא כתב כאן במקומו לשון בריאה בהם ועוד למה לא הזכיר תוהו ובוהו רק בארץ ולא בשמים. כמ"ש לקמן ריש פר' יו"ד שגם בשמים שייך תוהו ובוהו. ע"כ דרש שבא לרמוז עוד לבד פשוטו כנ"ל. על מה שעתיד להגיע לה בסוף כשתענש על מעשה רשעת הברואים. שתחזור לתוהו ובוהו וחושך. שע"כ ברא תחלה תוהו ובוהו וחושך כדי שיהיה לארץ טבע זו ותשתוקק תמיד לחזור לשרשה כי כל טבע הבריאה היפך טבע של תוהו ובוהו. כשהברואים הולכים בדרכי ישרים מחזיקים ישוב וקיום העולם ומתגברים על תוהו ובוהו. וכשחוטאים ומבטלים קיום העולם. אז מתגבר תוהו ובוהו על העולם. וכמ"ש שמ"ר פרשה ט"ו סימן כ"ב ולקמן ריש פר' ה' אצל בריאת המים. שלכך נברא העולם בתחלה מלא מים. שיהיה לעולם טבע המים שישתוקק לחזור לשרשו. וכמו שהיה בדור אנוש ודור המבול. והדרשה עפ"י מדה ז' וי"ז. שעל שמפורש במקום אחר שהתוהו ובוהו הוא על עונש חטא הברואים. א"כ גם כאן בא לרמוז על עונש החטא. וכל הפרשה הובאה בילקוט כאן:
עד דהיא פגה. בעוד שהנטיעה רכה עדיין הוציאה קוצים. ואף שבעת שהיא קטנה אינה מוציאה פירות ואין הקוצים מזיקים כלל אך גם מוכיח על סופו שכשיבוא לכלל הוצאת הפירות שלא יהיו הפירות מצליחים. אלא יהיה בהם טבע הקוצים. וכן בנמשל שכשיבואו ישראל לארץ ישראל מקום ההצלחה. אז יענשו בחטאם. שיחזור העולם לתוהו ובוהו: