בשלותן שש שעות. דורש מ"ש ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. שאם הוא מלשון בושה. היה די שיאמר ולא בושו ע"כ דורש שאינו מלשון בושה אלא מלשון המתנה כמ"ש מדוע בושש רכבו. בושש משה מדת נוטריקון ולא המתינו בשלותן שש ותיבת שעות הוסיף עפ"י מדה ט'. גם אפשר שזה מרומז בשני שיני"ן שש שעות. ולפי מ"ש החשבון של י"ב שעות בפר"א פרק י"א שבשעה שביעית נזדווגה לו חוה שמינית נצטווה. תשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה. עשירית הכניסו לג"ע ועבר על צווי י"א נידון י"ב נתגרש. הרי שלא היו בשלוותן ו' שעות שתחלת שלוותן היה כשנזדווגה לו חוה בז'. ובי"א נידון ואבדו שלוותן. ועיין ויק"ר ריש פר' כ"ט חשבון אחר. והתחילו הו' שעות מעת שנזרקה בו נשמה בשעה ו' ובאבות דר"נ חשבון אחר. איך שלא היו בשלוותן ו' שעות. ועיין שמ"ר ריש פר' ל"ב ועיין ילקוט כאן. וילקוט שופטים ה':
כי בושש משה. שהיל"ל כי אחר משה או התמהמה. ע"כ דורש מדה ט"ז שכאן מיוחד שהוצרך לכתוב בושש. ודרש נוטריקון באו שש שעות ואינו יוצא מפשוטו מלשון איחור. וזהו ולא בא משה. ועיין שמ"ר פר' מ"א סימן ז' ומש"ש. וכן אצל סיסרא על פי מדות הנ"ל:
היה למוד לבא. היינו מן המלחמה ומן השלל. ועיקר דרשה זו כמו מסורת. כי בכל התנ"ך לא נמצא שורש זה בשני שיני"ן בין אצל המתנה ואיחור ובין אצל לשון בושה וחרפה. כי אם בג' מקומות אלו. ומ"ש בשלוותן אינו שייך אלא אצל אדם לבד שלא היה לו שלוה רק קודם שחטא ולא הגיעו לו' שעות כנ"ל. אך אצל ישראל וסיסרא היה להם שלוה הרבה מקודם לכן. ואיך יאמר שלא המתינו שש שעות בשלותן. ועל כן לא הזכיר תיבת בשלותן אצל ישראל וסיסרא. והכוונה באותו יום שנכשלו לא הגיעו לו' שעות ביום זה. ויתכן שכוון בזה לענין עמוק כי חטא האדם נתקן אצל מתן תורה ואז פסקה זוהמתן שהטיל בהן הנחש שמרומז במ"ש ולא יתבוששו. ואח"כ חזרו ונתקלקלו אצל העגל וחזרה זוהמתן כי בושש והיה שמור להן עד שבא סיסרא מדוע בושש. ונהפך הבושש עליו. כשאמרו שירה על מפלתו של סיסרא שאז נמחל להם הכל. והתחיל מאז חשבון חדש וכמ"ש מדרש שמואל פר' כ"ט העתקתי לשונו בשמ"ר פר' כ"ג סימן י"ב וש"נ ומבואר שהשירה מוחלת עונות ראשונים לגמרי ונעשו בריה חדשה. וע"כ נכתב בג' מקומות אלו לשון בושש:
לא היה צריך. לקמן פר' פ"ה סימן ב' שלאיזה ענין אמר שהם ערומים. לומר שלכך עשה להם בגדים. וכמ"ש ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וא"כ היה צריך להסמיך כאן מיד פסוק ויעש שהלביש הערומים ולמה כתב כאן פסוק והנחש היה ערום:
מתעסקין בדרך ארץ. וקודם החטא לא היו יודעים מענין הבושה והצניעות. כי לא ידעו מהתאוה החומרית כי אם עשו בזה מצות הש"י וברכתו אותם כמפורש ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו. וכמ"ש לקמן פר' י"ט סימן ג' וכמ"ש בפר"א פרק י"א שעה תשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה. יו"ד הכניסו לג"ע ועבר על הצווי ודורש סמוכין:
שלא להפסיק בפרשתו של נחש. שלא לסיים כל פרשה זו של הנחש החטא והקללה בלא תיקון כלל. ע"כ כתב פסוק זה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם שהוא ענין תיקון להם מהחטא לכסות הבושה של הערוה. וכתבו בסוף הפרשה לחתום בתיקון כי הפסוק ויקרא האדם שם אשתו חוה. דרשו לקמן פר' כ' מלשון חויא. הרי שהיה הסיום של הפרשה בענין הנחש והפסוק ויעש הוא ענין גמילות חסדים שהוא מלביש ערומים. ומ"ש מאיזה חטא עיין לקמן פר' כ"ב ריש סימן ב' והאדם ידע הודיע ד"א לכל ואז גם הנחש הרגיש בתאוה. ואמר חטא כפי שהוא עתה שהיפך הצניעות הוא חטא: