ויבן כתיב התבונן. לקמן פר' מ"ה סימן ה' ופר' פ' סימן ה' ד"ר פר' וי"ו סימן י"א תנחומא סדר וישב פסוק ויהי אחר הדברים האלה. (ועיין כל מקומות אלו השינוים). והדיוק כמ"ש בריש הפר'. וההתבוננות לנו לא לו חלילה. ופי' שמאותו אבר שהיתה נבראת היה טבעה נוטה לטבע אותו אבר לפעול כמפעלו:
קנתנית. מלשון קנאה כמ"ש במ"כ. וצ"ע שהרי הלב כולל כל מדות טובות ורעות. ולמה פרט דווקא קנאה. ויתכן שפורט הקנאה על שהיא קשה מכל המדות שעליה מפורש קשה כשאול קנאה. ויותר נראה על שחשב אח"כ ותקנא רחל הקדים שלא תהא קנאית שגם הקנאה בלב:
מן הראש שלא תהא רוחה גסה תנחומא והילקוט גורס מקלת ראשה:
אלא ממקום שהיא צנועה. בד"ר שם הגי' מן הירך וצ"ע מניין לו שהרי מפורש אחת מצלעותיו. ופי' לעיל פר' י' סימן ו' ב' פירושים או אחת משני צדדים או צלע אחת מצלעותיו. ואין זההירך וצ"ע ואפשר שמ"ש ירך כמ"ש על ירך המזבח שפירושו צד וצלע וסובר צלע מצלעותיו כתרגומו עילעא: