ויבן ה' אלהים. לקמן פר' ל"ד סימן ט' וש"נ וכמ"ש לקמן ריש סימן ב' ויבן כתיב שהול"ל ויבנה ועוד איך שייך בנין באשה והלא אין בנין אלא בעצים ואבנים וכדומה ודורשו עפ"י מדה כ' אא"ע לבנין כפשוטו. ת"ע עפ"י מדת ממעל בלשון בינה. ואא"ע על הש"י שאינו שייך אצלו שיתבונן בינה בשום דבר יותר מבדבר אחר. ת"ע לצלע שנתן בינה באשה שעשאה מן הצלע:
דתנינן. נדה נ"ו במשנה והובא ילקוט כאן. שהבינה ניכרת באשה קודם שניכר באיש:
אית דמחלפין. מחליפין שבאיש מתחיל הבינה להראות קודם האשה. וכמ"ש שם בנידה אלו דברי רבי אלעזר בר' שמעון אומר וכו'. בהיפך מדעת רבי. ומ"ש כאן דרכו של איש שם הגירסא הואיל והתינוק מצוי בבית רבו. ובתוספות שם הביא סברת המדרש ולא בשם המדרש ומ"ש ויבן כו' כרשב"י כדמפרש והולך עד בנייתא:
קישטה ככלה. שבת דף צ"ה ושם הגי' ר' שמעון בן מנסיא:
לקלעיתא בנייתא. יתכן על שהשער נקרא בניתא בלשון ארמי כמ"ש בתרגום יונתן על פסוק קולע אל השערה בבינת שערא. ועיין בערוך ערך בוניתא. אך בשבת דף צ"ה איתא בהדיא שהיא מלשון בנין שהמגדלת שיער חייבת משום בנין. ושניהם אמת שלכך אמר בלשון בנין היינו על השיער שניקרא בוניתא ושייך בו בנין:
שמתחת חרוב שקמה. מבין אילני ג"ע שהיה שם. וכוונתו שהביאה לו בלא שום הכנה לא כן אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין. שהרי היתה כלה עומדת ליחוד. וכמ"ש לקמן פר' כ"ב סימן ב' בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות. וכמ"ש כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. והתכשיטין הם כ"ד במספר כמ"ש שיר פסוק נופת תטופנה דף כ"ז א'. מה כלה זו נתקשטת בכ"ד תכשיטין ואם חסר אחד מהן אינו כלום כך ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים. והכ"ד תכשיטין הן אותן המנוים בישעיה ג' ואעפ"י שבכללן יש המחלצות והמעטפות הסדינין והחריטין מיני בגדים והכתוב אומר כאן ויהיו שניהם ערומים. י"ל שהתכשיטין לא היו רק בשעת חופה ואח"כ לא היו צריכין שהלכו ערומים:
בעדן גן אלהים. עיין לעיל פר' ט' סימן ה' ברייתא דל"ב מדות מדה י"ז. וז"ל מדבר שאינו מפורש במקומו ומתפרש במקום אחר כיצד ויטע ה' אלהים גן בעדן ויצמח ה' אלהים כו'. שמענו שהקב"ה נטע לאדה"ר כל עץ וכל מיני מגדים. אבל לא מצינו שברא לו הקב"ה חופות של אבנים טובות ומרגליות. והיכן שמענו בשעה שנאמר לחירום מלך צור בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אמר לו שמא אדם הראשון אתה שעשיתי לו כל הכבוד הזה עכ"ל. ועיין פר"א פרק י"ב במש"ש. ב"ב דף ע"ה ויק"ר פר' כ' סימן ב' קהלת רבה פסוק מי כהחכם. פסיקתא פר' י"ד סימן י'. והדרשה עפ"י מדה י"ז שמפורש ביחזקאל כ"ח. אצל חירם מלך צור ענין החופות ושם עפ"י מדה כ'. אא"ע לחירם שלא היה בג"ע ת"ע לאדם שמפורש אצלו שהיה בג"ע. ומאחר שעשה להם חופות כמו שעושין לכלה כך קישטה לחוה כמו שמקשטין לכלה. ולכך הביא הה"ד בעדן וכו' ראיה שקישטה ככלה:
מסוכתך. היינו חופה שמסכך על האדם כמו סוכה כמ"ש ישעיה סוף ג' כי על כל כבוד חופה:
רבנן ורשב"ל רבנן אמרי עשר ורשב"ל אמר י"א. כל מאמר זה צ"ע גדול לפי מ"ש כאן שאיך אמר שרשב"ל סובר י"א ואח"כ אמר ר"ח ב"ח ורשב"ל וכו' עד הכל בכלל. ואיך הוא ראיה על דברי רשב"ל שסובר י"א ור"ח ב"ח סובר י"ג כמ"ש ויק"ר פר' כ' שם וגם שם צריך להגיה כמו בקהלת רבה שם. ובקהלת רבה איתא ר"ח ב"ח אמר י"ג חופות וריש לקיש אמר י"א. ורבן אמרי עשר ולא פליגי מאן דאמר י"ג עבד כל אבן יקרה תלת ומ"ד חד סר עביד להון חדא ומ"ד עשר לא עביד להון ולא חדא. ואיך משוה כאן דעת ר"ח ודעת ר"ל ועוד איך אמר כלל ופרט נעשה כלל מוספת לפרט שהרי בהדיא שנינו בי"ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט והכל בכלל. וכאן הוא כלל ופרט. כל אבן יקרה מסוכתך כלל. אודם פטדה פרט אין בכלל אלא מה שבפרט ואין כאן אלא עשר כמפורש. וגם מ"ט דמ"ד ט' הרי יש כאן יו"ד בהדיא. ובמאי פליגי כל ד' דעות אלו כו'. חד אמר ט' וח"א יו"ד וח"א י"א וח"א י"ג. על כן בהכרח להגיה כאן וליתן טעם לכל הדיעות. והעיקר כמ"ש הגירסא בויק"ר פר' כ' ובקהלת רבה שם. ובשאר מקומות הנ"ל וכן צ"ל כאן. רבנן ור' חמא בר' חנינא ורשב"ל. רבנן אמרי עשר ור' חמא בר חנינא אמר י"ג ור' שמעון בן לקיש אמר י"א. רבנן אמרי עשר דרשי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. והרי כאן עשר אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב. ר"ח ב"ח ורשב"ל תרויהון אמרין כלל ופרט וכו' ונעשה כלל מוסיף על הפרט. ופירושו כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. ופרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט והכל בכלל. ור"ח ב"ח סובר שלא יתכן לדריש כאן כלל ופרט שהרי בהכלל מפורש כל אבן יקרה מסוכתך. ואין בכלל אלא מה שבפרט מאבני יקרה אך לא זהב כי זהב אינו בכלל אבני יקרה. גם הוקשה לו כאן חשב ט' אבנים טובות מאבני חושן המפורשים בתורה. ולמה לא חשב עוד ג'. המפורשים שם לשם שבו ואחלמה. ע"כ דורש עפ"י מדה ל"א כאלו כתוב כל אבן יקרה מסוכתך אחר כל אבנים קודם לזהב. כדי לרבות שם ג' אבנים הנשארים בתורה לשם שבו ואחלמה. וא"כ נעשה כלל מוסף על הפרט. ומרבה כל אבני יקר הדומה לפרטים הנ"ל גם הג' החסרים כאן. הרי י"ב אבנים ואח"כ וזהב הוא הי"ג שאינו בפרט וכלל הנ"ל ודעת רשב"ל ג"כ שדורש כמו ר"ח ב"ח פרט וכלל שהכלל מוסף על הפרט ומרבה כל הנ"ל. אך שאותן המפורשים עשה מהם חופות מיוחדות חופה מכל אחד בפני עצמו ומהשאר לשם שבו ואחלמה עשה מהג' חופה אחת. ובפסחים דף ו' ובתוספות שם ראיה לדברי דהיכא דאיכא טעם אפילו בחד ענינא דרשינן מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין:
עשה כתלים של זהב. ובילקוט כאן הגי' וקתדראות של זהב. הם הכסאות וכנ"ל שאינו בכלל החופות ור' אלעזר בר' ביסנא סובר שאעפ"י שאינו חופה בפני עצמו עכ"פ היה בכלל מסוכתך שעשה הקורקסאות הם קרסים של יריעות של זהב כי אינו נזכר כאן כתלים כלל אלא חופות וא"כ הוא נטפל לחופות ולא לכתלים: