האדם. היל"ל אדם והה"א מיותר. ע"כ דורש האדם גז"ש ממ"ש האדם הגדול בענקים הוא אברהם כמ"ש יהושע סוף י"ד ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא. וצ"ע איך דורש על אברהם ומוציאו מפשוטו שפירושו שארבע הוא אבי ג' הענקים ע"כ קורא אותו ארבע. ונ"ל שדורש ממ"ש הוא. שתיבה זו מיותרת ודורש גז"ש שכתוב באברהם. אברם הוא אברהם. דה"י א' א'. כאלו כתיב כאן האדם הגדול בענקים הוא אברהם. ועיין שמ"ר פר' כ"ח סימן א' ויק"ר פר' כ"ט סוף סימן ח' במ"ר פר' י"ג סימן ג' מדרש תהלים מזמור כ"ב ומזמור מ"ט. ונקרא אברהם האדם הגדול מן הסתם שיש אדם שאינו גדול. ודרשו על אדם הראשון שכתוב כאן האדם ולא כתב הגדול. ועיין לקמן פר' ט"ו סימן ד' ועיין כל זה מדרש קהלת פסוק את הכל עשה יפה בעתו. ועיין מסכת סופרים פרק כ"א הלכה ט':
קורה שופעת. מלשון שפע ויק"ר פר' ט' בסימן א' אדם משופע ביותר וכמ"ש קטיות משופעות פירושו ארוכה ורחבה ועבה וכאן קורה ארוכה ועבה ועיין לקמן פר' נ' סימן ו'. ומ"ש שתסבול הקורות שלפניה ושלאחריה. פי' שנותן התקרה והמעזיבה על הקורות. והקורות מסודרין מן כותל של הפתח שנקרא לפניה עד כותל שכנגדה שנקרא לאחוריה ונותן הקורה הגדולה באמצע התקרה שתסבול עלי' משאוי המעזיבה יותר מכל הקורות. ואברהם היה בדור עשרים של עולם ערך ב' אלפים שנה פחות ד' שנה בעת הפלגה. ואז היה בן מ"ח שנה:
את המתוקנת. כשיש לאיש אשה רעה. נושא עליה אחרת טובה. והרעה מבינה שכן הוא ונעשית גם היא טובה. וגם הטובה מתחזקת בטובתה. אך כשלוקח רעה על הטובה מתהפך הכל לרעה: