שני יצרים. זה כלל גדול בדברי חז"ל כל דבר שלא יתכן כפי פשוטו ניתן לדרוש בכמה דרשות. כמ"ש בפרשה יו"ד על תיבת ויכולו. וכן בכמה וכמה מקומות. וכן כאן שלפי פשוטו של יצירת אדם היה די שיכתוב ביו"ד אחד ויצר וכתוב בב' יודין. ודורש מדה כ' אא"ע ליצירת אדם ת"ע לענין היצרים. שיש באדם ב' מיני מחשבות בלב יצר טוב ויצר רע. עפ"י מדת ממעל כמ"ש ויוצר עליכם מחשבה:
צרורה בקרבו. קשורה וצרורה בו יותר מרוח הבהמה בבהמה ע"כ הבהמה היתה מתה מהפחד אם היה לה יצר. כי כח היצר מעורר לכעס וקנאה. ולעורר מלחמה כנגד שונאו ואם היו בה כחות אלו בעת השחיטה היו מקרבים לה מיתתה קודם השחיטה. והיתה תמיד נבילה על כן לא נברא בה כח היצר הרע כמו באדם. והאדם אעפ"י שיש בו יצר רע ומתעורר בכחות הנ"ל. בעת פחדו אין שולטים בו כל כך להמיתו בפחדו עי' ד"ר פר' ט' סימן ג' וקהלת רבה פסוק אין אדם שליט. ושם מבואר יותר ועיין כל זה ברכות דף ס"א א':