כל הנחלים. כל מאמר זה עד כיצד היתה הארץ שותה אין לו חיבור כאן. ומקומו לקמן סוף סימן יו"ד. וכאשר הוא מסודר יפה בקהלת רבה פסוק כל הנחלים ע"ש. וצריך להפוך הגירסא:
שאין המים מהלכים. פי' שאין הרוח יכול להוליך שם הספינה:
מי אוסינוס מה הינון. במדרש קהלת מפורש ששאל אותם על הפסוק כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אפשר כן. ועל זה השיבו לו שפירוש הפסוק שהם שואבים. ובולעים הרבה מן המים:
על דעתיה דר"א. דס"ל לקמן סימן יו"ד. שהעבים ממי אוקינוס שואבים. ולכך איננו מלא. ודרש שבים שואבים עפ"י מדת ממעל. ולדעת ר' יהושע שאין העבים שואבים ומ"ש שבים כפשוטו שמתחת לארץ במחילות הולכים המים בחזרה אל הנחלים וכמו שכתבתי שכל זה שייך לקמן סוף סימן י':
כיצד היתה. מדרש קהלת פסוק כל הנחלים:
דמשקה והדר משקה. דמשקה בשנה זו וחוזר בשנה אחרת. וכן קבריאל וכן תוכיי'. ובמדרש קהלת הגי' כהין תיבה כהדין קבריאל. ושמות של נהרות הם תוכרי' או תיבה קבריאל. אשר היתה פעולתו כמו הנילוס. וכך מתחלה היתה פעולת האד כפעולות הנהרות הנ"ל. וזהו כי לא המטיר ואדם אין. ואז היה אד עולה מן הארץ. אבל אח"כ כשהיה האדם נתרבה המטר ע"פ הארץ:
וחזר בו הקב"ה. לא בעבור שינוי רצון והתנחמות חלילה כי לא אדם הוא להתנחם. אלא תחלה כשהיו בני אדם מועטים בעולם לא היו צריכים למקומות גבוהים. ולא היו בעלי זרוע. והיו מסתפקים במה שהיה משקה. ואח"כ כשנתרבו בני אדם. והלכו בעלי זרוע למקומות הנמוכים. ודחו את החלשים למקומות הגבוהים. אז לתיקון העולם שינה מדתו. והד' דברים מרומזים בפסוק. לשום שפלים למרום. וכך סגנון הפסוק. הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. לשום שפלים למרום. וקודרים שגבו ישע. מפר מחשבות ערומים. שמ"ש לשום שפלים למרום. היינו להשוות מקומות הנמוכים לגבוהים. ונכלל בזה שישאו עיניהם כלפי מעלה. וזהו שפלים למרום. ומ"ש להדיח טללים רעים. נכלל במ"ש וקודרים שגבו ישע. היינו הטללים שנתקלקלו יושעו ע"י מטר. ומ"ש מפר מחשבות ערומים. היינו בעלי זרוע שגזלו מקומות הנמוכים [וכ"כ ביפ"ת]: