כדי רביעה. בירושלמי ברכות פרק ט' במשנה על הגשמים. ובירושלמי תענית פרק א' הלכה ג' כמה גשמים יורדים ויהיה אדם צריך לברך. ר' חמא בשם ר' יוחנן. בתחלה כדי רביעה וכו' כל הענין. ושאל עוד שם וכמה ירדו ויהיה בהם כדי רביעה. בזה פליגי ר"י ור"ח ויש שם פלוגתא בשיעורים אלו. אם לברכה אם להפסק תענית ועיין בתענית דף ו' ע"ב ובמ"ש כאן ריש סי' ט"ו. וא"כ הובאו המאמרים כאן שלא כסדר. שעיקר השאלה לענין ברכה וכנ"ל. ומ"ש כדי רביעה בירושלמי שם. ושם הגי' למה נקרא רביעה שהיא רובעת את הארץ:
העליונים זכרים. עיין פר"א פרק ה' בסוף עוד ראיות:
תפתח ארץ. ור"ד הרעיפו שמים ממעל וגו' תפתח ארץ ויפרו ישע. ויפרו כדרך פריה ורביה ע"י זכר ונקבה. א"כ מ"ש תפתח ארץ היינו כנקבה לזכר ועי"ז הגשמים צומחים ומתברכים:
לכך בראתיו לתקונו. כוונת המדרש בזה כמ"ש בתענית ז' ב'. גדול יום הגשם כיום שנברא בו שמים וארץ. שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק וגו'. אני בראתיו בראתים לא נאמר אלא בראתיו פי' שאם היה כתוב בראתים היה הכוונה על שמים וארץ המבוארים בפסוק אך בראתיו לשון יחיד על הגשמים אמאי דסליק מני' וצדקה תצמיח יחד כנ"ל שבאים ע"י שמתחברים העליונים ותחתונים יחד. וכאן מפרש בראתיו מלשון בריאות וטובות. וזהו לתקונו. וגם מלשון בריאה וכמ"ש לא תוהו בראה לשבת יצרה וזהו וישובו: