בר מן תרין. עיין במ"ר פר' י"ד סימן י"ב באריכות:
כנגד ו' דברים. במ"ר פר' י"ג סימן ב' כל הענין. תנחומא כאן:
משנה פניו. איוב י"ד כמ"ש לעיל פר' י"א בסי' ב' ושם פירשתי ועי' לקמן פר' כ"א סימן ד'. ופירושו כששלחו. כמ"ש וישלחהו ה' מג"ע. עפ"י גז"ש אז שינה פניו:
כי עפר אתה. ואל עפר תשוב:
ויתהבא האדם ואשתו. בתוך עץ הגן. ואיך יכול להתחבא שם והרי היתה קומתו עד לשמים כמ"ש לעיל ריש פר' ח'. אלא שנתקצר ונעשה של מאה אמה. דבר זה פירשתי בס"ד לקמן פר' י"ט סי' ח' באריכות עפ"י המדות:
בעבורך. ותבואה נקרא עבור כמ"ש ויאכלו מעבור הארץ. בעבור האדמה חתה. ועבור כולל פירות הארץ. הדגן וכן ותבואת הכרם:
מאורות. לעיל פר' י"א סימן ב' כל הענין. עד מפני ששבת אותו יום וש"נ ומבואר. וכולל מאורות השמים ומאור פניו:
ולמה גנזו. לאיזה צורך גנזו ומי השתמש בו. ולמה לא בטלו:
על מלאתו. כמ"ש ר"ה דף י"א חולין ס'. לדעתן נבראו בצביונם נבראו בקומתן נבראו. ועשו פירות בני יומן. כמ"ש לעיל פר' יו"ד סוף סימן ד' וש"נ. ועיין לקמן פר' י"ד ריש סי' ז'. על מלאתו נברא:
בן פרץ. מלך המשיח שבא מפרץ. ועיין שמ"ר פר' ט"ו סי' כ"א וצ"ע ועיין במ"ר פר' י"ג סימן י"ב כל הענין:
שיחזרו ואלו הן וכו'. עיין לעיל פר' י' סוף סימן ד'. ולקמן פר' כ' סימן ה'. ופר' צ"ה סימן א':
השמש בגבורתו. כמ"ש לעיל פרשה ו' סימן ו'. מוציא חמה מנרתיקה כו'. צדיקים מתרפאים בה. שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה:
אין עץ אלא תורה. פר"א ריש פרק י"ב. ויק"ר פר' ל"ה סימן ו' ודורש מדה ט"ו. דסותר רישא לסיפא. תחלה אמר כימי העץ שיאריך ימים כעץ. ואח"כ אמר מעשה ידיהם יבלו בחירי. היינו שאם יבנו בית יחיו יותר מהבית. ואם יטעו אילן יחיו יותר מן האילן. וגם מה טעם לתלות הימים בעץ. והכריע עפ"י גז"ש שהעץ היינו תורה. וכפי הזכות בתורה כך יהיו ימיו:
תנא ר' חייא. תורת כהנים ריש בחקותי. על פסוק זה. הובא ילקוט שם:
בקומה זקופה. כי הירא מבני אדם קומתו כפופה. ואינו יכול להרים ראשו:
מאה אמה כאדם. עיין סנהדרין דף ק' בבא בתרא דף ע"ה. וצ"ל ר' יהודה. ועיין פירושו לקמן פר' י"ט סימן ח' בדרך נפלא:
מאתים אמה. דורש קוממיות ב' קומות. שהיל"ל בקומה. ובמ"ר פר' י"ב סימן י"ב שם הגירסא קומה של מיו"ת פי' קומה של ב' מאות:
ג' מאות אמה. דורש קומה מיות קומה כנ"ל כאדה"ר והיינו מאה אמה. מיות. ב' מאות. הרי ג' מאות. מדלא קאמר בקומה:
ר' ברכיה בשם ר"ד. כמ"ש במדרש תהלים. וכמה ימות המשיח ר' ברכיה אומר שש מאות שנה. שנאמר כימי העץ ימי עמי וגמירא דהאי סדנא עביד בארעא שית מאה שנין. דמאחר שאמר כימי העץ ולא פירש איזה עץ ולא בא לסתום אלא לפרש בוודאי הכוונה על עץ שמאריך יותר מכל עץ והיינו סדן השקמה. ומ"ש ואולך אתכם קוממיות היינו לעתיד. והגאולה דומה ללידה וכמ"ש יתנם עד עת יולדה ילדה. וכמ"ש היולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה:
באמה גרומה. פי' בערוך באמה ותוספות וכמ"ש היה שוקל עין בעין נותן לו את גרומיו. הכרעותיו. היינו מעט יותר. וכן כאן שהוולד יצא ביותר מאמה בט' חדשים שהוא בבטן אמו וכפי חשבון זה יגיעו לשנה לערך אמה ומחצה ולשש מאות שנה ט' מאות אמה. ועדיין לא נשלם ביאורו. מאין לו לחשוב אמה ומחצה לכל שנה. מה שאין עתה כן וצ"ע:
הגפן תתן פריה. כמ"ש תורת כהנים שם על פסוק ועץ השדה יתן פריו לא כדרך שעושה עכשיו. אלא כדרך שעשתה בימי אדם. עושה פירות בן יומו. ת"ל זכר עשה לנפלאותיו. ואומר עץ פרי עושה פרי למינו. ביום שנוטע בו ביום עושה פירות. ומ"ש זכר עשה לנפלאותיו. יתכן שהכוונה על דרך דאיתא נפיק אחוי ליה תרנגולת שיולדת בכל יום. והניח לנו דבר זה לזכרון וכמ"ש פר' יו"ד סוף סימן ד' ע"ש. ועיין ירושלמי תענית פרק א' סוף הלכה ב':
והיה אור הלבנה כאור החמה. ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. וע"כ כתוב תולדות מלא שעתיד לחזור כל הששה דברים שחסרו: