1
ברכו ביציאה. הוא ד"א על מ"ש ויברך כמ"ש ביצה ט"ז. כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה. חוץ משבתות ויו"ט. עיין פסיקתא פר' כ"ג סימן ו':
2
ואינו חסר כלום. פי' שהעולם אינו חסר מאותו מין בעבור חסרון הפרטים ובעבור הברכה המין פרה ורבה ומשלים הברכה את החסרון התמידי:
3
בשביעי מה אית לך למימר. הלא ביום ז' לא נבראו מינים שמחסרים אותם וברכה למה. אלא מפני היציאה. שאין ההוצאה שעל השבת מחסר ממון האדם שהברכה משלמת: