ומנין לאבל. ד"ר ריש סדר וילך ובתנחומא כאן ובירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה:
ומפתח אה"מ. מה שמצויין כאן ויקרא ח' ט"ס וצ"ל ויקרא י'. ומ"ש ז' ימים דברי המדרש הם וס"ד כי שמן משחת ה' עליכם:
מה הקב"ה. צ"ע שהרי פסוק ופתח אה"מ תשבו הוא בסוף צו קודם מיתת בני אהרן ואיך דורש על אבילות שלהם. אך בירושלמי שם איתא מה הקב"ה שמר לעולמו קודם המבול כך על בני אהרן כו' וכ"ה בתנחומא ריש סדר שמיני וז"ל אמר להם משה לאהרן ולבניו שמרו אבילות ז' ימים עד שלא יגיע בכם וכ"ה כוונת המדרש:
דאמר ריב"ל. לעיל פל"ב ס"ז וש"נ:
כמת אלא תסגר. אהרן ביקש ממשה שלא תהיה מרים מצורעת כמת בהחלט אלא תתרפא. ומה אנו לומדים בדמיון של כמת הרי זה בא ללמד ונמצא למד ממצורע מה מצורע ז' ימים אף מת ז' ימים מדה י"ב:
אף ימי החלט ז'. צ"ע שהרי ימי החלט הוא לעולם ואם הכוונה על הנרפא מן ההחלט הרי מפורש בתורה וישב מחוץ לאהלו ז' ימים. אך גירסת הירושלמי שם במ"ק הכא הוא עבד לה הסגר והכא הוא עבד לה החלט. דאמר ר"י בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת מה ימי המת אין עולין אף ימי החלט אין עולין ופי' דכאן דורש ר"י כמת לענין הסגר של ז' ימים ובשם ר"י דורש שאין עולין למנין נזירות כמו מת כן החלט ובודאי שצ"ל במדרש כאן כמו בירושלמי שם והמדרש והירושלמי למדין זה מזה בגירסא ע"ש:
א"ר חייא שמיני. ר"ה ד' וש"נ. ה"ג בירושלמי שם א"ר אמי לרחב"א אי מה ימי החג ח' אף ימי אבל ח' והשיב שגם ימי החג ז' כי שמיני רגל בפני עצמו ושואל עוד שנלמוד מחג השבועות על יום אחד והשיב שכן אנו לומדים על שמועה רחוקה שאינו נוהג אלא יום אחד ולאבל גדול ילפינן מחג של ז' ימים ועל אבל קטן ילפינן מחג של יום אחד:
אית תנא תני. כאן חסר וה"ג בירושלמי אית תנא תני שמועה קרובה בתוך ל' רחוקה לאחר ל' ואית תנא תני קרובה בתוך יב"ח רחוקה לאחר יב"ח. ר' אבהו בשם ר"י וכו' כמ"ש כאן:
מיהא ז' ול' שמא ימי. שעל ז' ול' אנו יודעים שז' לאיסור מלאכה ול' לאיסור כביסה ותספורת אך ימי ב' לאיזה ענין:
תני ב"ק. בירושלמי שם הגירסא בר קפרא כדעתיה וכו':
דאשתני זיוהון. כמש"ל פס"ה ס"כ וכ"ה במדרש קהלת פסוק עד אשר לא ירחק בהדיא עם ראיה וש"נ:
אך בשרו. זהו בשלישי שמשתנה ואז ונפשו וגו':
היא נבקעת. שבת קנ"א ובירוש' הגירסא נבקעת על פניו ובקה"ר שם הגירסא נבקעת ומוסרת לפה וענין של המדיינים ליתא לא בירושלמי ולא בקה"ר:
מהו ליתן תפילין. פירוש האיסור של תפילין שאנו לומדים מפסוק פארך חבוש עליך כמה ימים הוא אסור ועי' ירושלמי מ"ק שם וירושלמי ברכות ר"פ ג':
חולץ. בירושלמי ברכות כמו כאן ובירושלמי מ"ק הגירסא חולץ כל שבעה:
ומן התפילין. ואח"כ כשאין מתו מוטל לפניו חייב וקשיא לתרווייהו. ומ"ש דמ"ש מן התפילין דרך אגב דלאחר כן נמי פטור. דר' זעירא כאן אין הגירסא מיושבת ובירושלמי הגירסא ר' זעירא ר' ירמיה כר"א בנתינה שבשני אינו נותן וכר"י בחליצה שאינו צריך לחלוץ בפנים חדשות:
מהו ליתן בשני. בירושלמי הגירסא אם נתן בשני כר"א וכאן חסר הפשיטות ומבואר בירושלמי מ"ק ועי' מ"כ:
שאין אבל. לעיל ר"פ י"א וש"נ ומבואר:
חזרה זקיפה. שם בירושלמי מ"ק ה"ג רב אמר לח"ז חובה פ"ן רשות. ושמואל אמר פח"ז חובה נת"ר רשות תחלה אמרו סימן ואח"כ מפרשים וכ"ז איירי בשבת:
מתני. מלשון שם יתנו צדקות ה' והוא בירושלמי ברכות פ"ב על המשנה רחץ בלילה א' ועיין ירושלמי מ"ק שם ושם איתא חמא אביליא בשבת ושאל כו' ומ"ש בשורה ליתא שו"ש וצ"ע דאין עומדים בשורה בשבת. ואולי הכוונה שהיו האבלים עומדים בבהכ"נ בפני עצמם בשורה וכמ"ש פר"א ס"פ י"ז התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולב"מ בשבת. ואנשי המקום רואים כו' את האבל ויושבים עמו כו' ע"ש. ובירושלמי שם מביא הדרשה של ברכת ה' היא תעשיר לראיה לר"מ:
ר' הושעיא. בירושלמי ל"ג גם כאן בשורה וכאן ע"כ פי' כנ"ל:
ואוחרנא נפיק. עי' מ"כ ועשו היכר בדבר אחד זה בגילוי וזה בסנדלים וכאן צריך לגרוס ואוחרנא נפק יחף ורישיה מגלי:
ר"ח ב"פ. כאן משמע שמעשה זו היתה בשבת אך בירושלמי מ"ק משמע שהיתה בחול וכאן הגירסא סנטרוי מנון דלא בזיעין ושם הגיר' מנון דלא חפיתין פי' שאינם מהודרים לדעת המדרש בשבת דלא בזיעין ולהירושלמי בחול דלא חפיתין:
פסיג תרעך וכו' יסוג תורעך. עי' מ"כ. ועי' בערוך ערך תרע ב' פרץ ה' פרץ בעוזא ת"י תרע ה' תרעיתא ולעיל פ"ע ס"ה את הוא תרעיתא דימא. ופסיג הובא בערוך ערך פסג שיש מפרשין מל' סמיכה וגם פי' מלשון כריתה לשנים וע"כ אין התפלה מבוררת אך יסוג מבורר שפי' מלשון גדירה:
מיד הוא רפה. וגירסת הירושלמי שם מתרפאת כל אותה משפחה:
מפני האיבה. וכמ"ש בקושי התירו לנחם אבלים בשבת שכל ימות החול היו טרודין במלאכה ואם גם בשבת לא ינחם יאמר שהוא מחמת איבה ושנאה: