לשון מכה ולשון כליה. ד"א וכו' והדקדוק כמ"ש בריש הפרשה ע"פ מדה כ' וע"פ מדה נוטריקון ויך ויכלה:
בדיצה. פי' בשמחה:
בהדיוכין. פי' במ"ע בלשון יוני והצלחה ורצון היכול להיטיב לאחרים:
דרך קצרה ובמהירות. וגידול הפירות לפי מהלך המזלות כדלקמן פר' זו סימן ו'. וכמו שכתוב ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ולפי שהיו מהלכין במהירות וקצרה היו עושין פירות בכל יום. כמ"ש בת"כ ריש פר' בחקותי. הובא בילקוט שם:
כל מזל מהלך י"ב. כך צ"ל כל י"ב מזל מהלך בשנה ומחצה:
בנות שוח. שביעית ריש פרק ב' במשנה:
מרפא אותה המכה. עיין לקמן פר' י"ב סי' ו' ופר' כ' סימן ה' ופר' צ"ה סימן א':
ומחץ מכתו של עולם. ובפסוקים הקודמים ונתן מטר זרעך וגו'. ולחם תבואות האדמה והיה דשן ושמן. והיה אור הלבנה כאור החמה. ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא הרי בהדיא שלענין הצלחת התבואות צריך להוסיף על המאורות כמו שהיו בתחילה. והכם ומחצם דרש אא"ע על עמו שכבר אמר ביום חבוש ה' את שבר עמו ת"ע למחץ מכתו של עולם. ומ"ש מחץ מכתו. כמ"ש מחצתי ואני ארפא מחיצתי אני ארפא. וזהו מ"ש כאן ויכולו ויך ויכלה. וע"פ מדה י"ז כמ"ש ומחץ מכתו ירפא. והנה המכה והקללה היה אחר חטא אדם ועונשו ודעת חז"ל שחטא אדם וקללתו ועונשו היה הכל בששי. כמ"ש לקמן פר' י"א סי' ב'. ואז כבר נתקללו גם המאורות ופרשת ויכולו נאמר אחר כן. וזהו ויך ויכלה לעת ערב: