ויכלו השמים. הוקשה לו שמ"ש פר"א בריש פרק י"ח ויכולו השמים וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד. אלא שכלו ממלאכת ומפועל ומצווי עכ"ל כמ"ש בפירוש הב' שהיל"ל וישלמו השמים והארץ. וכמ"ש ותשלם כל המלאכה. או ויגמרו. ע"כ דרש שבא ללמדנו ששמים וארץ שיש להם תכלה בזמן שעתידין לכלות. כמ"ש כי שמים כעשן נמלחו. והארץ כבגד תבלה. ע"כ יש להם קץ במקום. אך דבר שאין לו תכלה וזמן אין להם קץ כי ארוכה מארץ מדה. ורחבה מני ים וכאן מרומז התורה במ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי. ודרשו שבת פ"ח. הובא ברש"י בחומש. הששי שנתנה בו התורה. לזה אמר ויכולו השמים והארץ אבל לא התורה שנתנה בששי. והביא ראיה עפ"י מדה י"ז מפסוק לכל תכלה ראיתי קץ כל תכלה הם שמים וארץ וים וכל אשר בהם. כמ"ש ויכולו השמים וכו' לרמוז למ"ש כי השמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ויש להם קץ באורך וברוחב וגובה ועומק. אך התורה שהיא נצחית שאין לה תכלה. ואין לה קץ במקום. ועל הרוחב הביא ראיה מפסוק. רחבה מצותך מאוד. וכאן אינו מפורש על האורך והגובה והעומק. ע"כ הביא מפסוק ארוכה מארץ מדה. שמדבר שם בתורה. כמ"ש בפסוקים הקודמים ויגד לך תעלומות חכמה וגו'. החקר אלוה תמצא וגו' גבהי שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע. ארוכה מארץ מדה. ורחבה מני ים. ופי' הפסוק עפ"י מדה ט' וי"ז לכל תכלה בזמן ראיתי קץ במקום. מצותך שאין לה תכלה בזמן אין לה קץ במקום כי רחבה היא מן הים. וארוכה מארץ. וגבהה משמים ועמוקה משאול. ועיין לעיל פר' ה' סוף סימן ז'. ומ"ש גבהי שמים פי' משמים כמ"ש משאול מארץ. עפ"י מדה כ"ב ועיין עירובין דף כ"א ילקוט יחזקאל ב'. ועיין לקמן פרשה צ"ח סימן י"ב. ארוכה מארץ זו התורה:
סיקוסים. רש"י פי' קץ וזמן בלשון יון. והערוך הביאו ולא פירשו והמ"ע כתב פירושו בלשון יון משקל ומדה וכאן כוונתי לשני הפירושים:
זו מלאכת שמים. שכתוב בהם ויכולו השמים והארץ. ופירושו כפשוטו כמ"ש בפר"א הנ"ל שכלו ממלאכת. ומפועל ומציווי ראיתי קץ שכלה מלאכתו בששת ימים. אך רחבה מצותך מאד שאין לה קץ ותכלה שלא כלה מלאכתה ולא תכלה. וכמ"ש לקמן פר' מ"ט סוף סימן ב' אין לך כל יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דינו שלמעלה וזהו חדשים לבקרים והבן: