אסור. עש"ך עשה כלומר הנה המחבר שינה מלשון הטור דכתב אסור ובב"י תמה עליו דכאן לכ"ע מהני קפילא כיון שאין איסור בעין נפלט ומש"ה כתב בנ"מ כברייתא חולין צ"ז א' והר"מ בפ"ט ממ"א הי"א. והיה להמחבר לכתוב בפי' טועם קפילא כמו בצ"ב וצ"ח כדי שלא נטעה אלא דלשון ברייתא והר"מ נקיט ומש"ה עשה כלומר והר"ב לא כתב י"א שאין מוכח מהמחבר בהיפוך דאפשר בנ"ט היינו ס' כמו ירך בנ"ה בנ"ט כו' מש"ה לא כתב וי"א ולשון באר הגולה אפשר הוא דוחק יע"ש. ומפני שיש כאן ענין עמוק ודרכי החכמה נעלמה ממני אמרתי אשיחה וירוח לי:
הנה הפרי תואר אות א' הניח בצ"ע על הש"ע איך מתיר ע"י טעימה דלמא בלעה קדירה חלב ופלטה ומין במינו ליכא למיקם אטעמא יע"ש כמו כזית בשר חלב נבילה. וכבר ראיתי מי שנמשך אחריו בזה ואני תמה על האדון למה יאמר כדברים האלו והלא גמרא ערוכה חולין צ"ז א' אלא בב"ח מאן טעים לה קפילא הרי בבירור דקדירה כו' טעם קפילא והלא היא כתובה על ספר הישר במרדכי בג"ה במעשה דמגנצא בטיפת חלב מבחוץ נגד הרוטב (המבואר בצ"ב) הביא ראיה דחלב שבפנים בקדירה ומה שבתוך הדופן מקושר הוא ואין נ"נ בתוך הקדירה מההיא ברייתא דקדירה שבישל בשר אם בישל חלב בנ"ט ואמאי נימא בתוך דופן קדירה נ"נ והוה מין ומינו ובאלף לא בטיל אלא דמקושר הוא (וה"ה אף מב"מ בטל קשיא דמאן טעים קפילא ומב"מ א"א למיקם אטעמיה) וכבר ביאר זאת מהרא"י ז"ל בסי' קפ"ג באורך על התוחב כף ב"פ וכדבעינן למימר לקמן בצ"ד בש"ך אות א' והעיקר לחלק בין הנבלע באוכל נ"נ דחשיב הכל א' ואין מה שבחוץ עם מה שבפנים מצטרף כמו ההיא דחלב נבילה חולין ק"ח ב' ובין בלוע בקדירה דאדרבה הבלוע מקושר עם המאכל שבחוץ והוא ברור וזה הטעם שטפת חלב נגד הרוטב דשרי וכאמור. ומיהו שלא כנגד הרוטב אסור כמנהג העולם ס"א פעמים ס"א ובע"ש מתירין. ודע דהא דמתירין בע"ש או בה"מ היינו שישפך מצד א' אבל מצד זה או שאח"כ מלאו הקדירה במים נגד הריקן אף בה"מ אסור דנ"נ בתוך הריקן ✍וכבר חקרנו מזה לעיל בסי' צ"ב באורך דהא דמתירין מטעם ממ"נ אי מפעפע עם הרוטב נתבטל ואי לא לא והמנהג שמא אח"כ עלה רתיחה כו' ובע"ש מתירין אבל במילא אח"כ אסור אף בה"מ. והנה יש לחלק בין קדירה של חרס למתכות עסי' צ"ח בש"ך אות כ"א דבה"מ בבלוע לא נ"נ יע"ש וא"כ אף שמילא מים אח"כ יש להתיר בה"מ לא בחרס ושם אבאר. עוד אבאר לך אם בישלו כזית איסור בקדירה ישינה במקצת הכלי ואח"כ היתר צריך לשער נגד כל הקדירה דבפ' דם חטאת מספקא אי מפעפע בכל הכלי עסי' צ"ב בש"ך ח"י. ודע הא דהכריע הש"ך בצ"ח כ"א בה"מ במתכת ועץ דאין נ"נ היינו בלא היה רק זית חלב אבל היו יותר רק שאין ס' נגד הכף י"ל הרמב"ן מודה דפלט הכף ונ"נ מה בב"ח החלב שבקדירה ואח"כ נבלע בכף עיין יש"ש פג"ה סי' ל"ו ומ' ובר"ן פנ"ה גבי כחל במאי דנפיק ובתה"א דף צ"ב א' ובקצר ב"ד ש"א נ"ז א' דפוס קרימונה ולפי שדברים ארוכים וענינים עמוקים ומקומן בסימן צ"ד וצ"ח אבאר שם וכאן אין להאריך:
ומה שכתב הש"ך אם ידוע כמה בלעה א"צ לשער בחדשה כדלעיל צ"ב ס"ה בהג"ה חדשה א"צ ס' אלא נגד הטפה וצ"ד ס"ו הוא מ"ש כ"ט קדירה שבישלו חלב ואח"כ מים א"צ אלא נגד החלב והיינו בידוע כמה בלעה חלב וכמה דוכתי הוא בצ"ח ס"ה אם ידוע כמה האיסור שבלעה ושאר דוכתין והכל הטעם משום דמה שבתוך הקדירה ובדופן מקושר ואין מניח לעשות הבלוע נבילה לכ"ע אף לדידן ולמחבר שסתם בצ"ח כדיעה א' דבלוע נ"נ וכדברירנא בס"ד ואמנם מה שקשה מצ"ד ס"ו בצלים או ירקות א"צ ס' אלא נגד הסכין של היתר הא באוכל עם אוכל נימא שנכנס מתבשיל לבצלים נ"נ כמו חלב נבילה אבאר בצ"ד שם בעזה"י. גם אמאי מותרין גם הבצלים ועיין כר"ו ושם אבאר. ומ"ש הש"ך שאם בישלו בשר תוך מעל"ע של בישול בשר א' אפ"ה א"צ לשער רק נגד בשר ב' מבואר עיין לקמן צ"ד אות כ"ב דסובר דמונין מפליטה שניה וכדבעינן למימר שם וכמ"ש הפר"ח שם אות ב' לשיטת הש"ך מ"מ נ"ט בר נ"ט דהיתרא הוא ואין כח בבלע הא' לאסור דחלב ומשערין רק נגד הבשר ב' וזה בהיתר ולא בבישול איסור וכך אם בחלב יש דברים חריפים כמו הרבה פלפלין וכדומה משערין נגד הבשר הראשון כמו שיתבאר בצ"ד אות כ"ב באורך וכאן אין להאריך ✍: