יכול. הש"ך הביא כמה דעות דסוברים דבדפחר' נמי אסור בסביבה ראשונה ג"כ לכתחלה דגזרינן אטו דמיא ובל"ק דחולין הא בדפחר' כו' ולא הוה גזירה לגזירה דאי שרית ליה בדפחר' ודאי אף סיבוב שניה שרי כמ"ש הכנה"ג והפר"ח והתב"ש ותמהני שלא הביא מדברי הב"ח כלום שכתב כן בפי' דכל מה שמסבב מכח אדם אף בכמה סיבובים הוה כחו וראייתם מזרק סכין לנועצה בכותל ושחטה וכדמסיק שהלכה ובאה אלמא כה"ג כחו. (ובזה מיושב מ"ש רש"י חולין י"ב ה"ה דהמ"ל בסכין ארוך אלא דבעינן לאוקמיה אפילו בכ"ש. והיינו דבעי לאורויי חידוש' אף חזרה הוה כחו) ושפיר יש לגזור אטו דמיא בסיבוב שניה ומש"ה ודאי בדפחר' אף בסיבוב ראשון הוה כולה חדא גזירה ומש"ה אסרו לל"ק. ודע דיש לראות להר"מ ז"ל במ"ש הכ"מ בה' שא"ה בפ"ב ובה"ש פ"ד לדידיה דרש' דוזבחת הוה אסמכתא וקוף לדידיה נמי מדרבנן הוא א"כ סרנ' דמיא בכח שני נמי הוה רק מדרבנן ודאי הוה גזירה לגזירה ולפי זה המחבר לשיטת הר"מ ז"ל אמרה ומש"ה כתב דשיחט לכתחלה ומה דנקיט דיעבד בברייתא איידי דאינך וכן הר"מ ז"ל העתיק כן והש"ך שכתב דעת הר"מ דיעבד שהלך לשיטתיה בסי' ב' אות א' שסובר דרשא דתוספתא מן התורה לא אסמכתא ומש"ה דוקא דיעבד ולא לכתחלה דגזרינן אטו דמיא בסיבוב שניה דהוה מן התורה אמנם כן אף דמשמע מקצת המפרשים דלהר"מ הוה שחיטת קוף מדרבנן וה"ה נפלה סכין ושחטה דקרא אסמכתא הוה אין זה הכרח דאיפשר דדריש מוזבחת לומר דבעינן כח אדם עכ"פ וממעט מ"ה שחיטת קוף ונפלה סכין אף להר"מ ז"ל וכן מורה לשון הר"מ בפ"ב מה"ש הי"ב יע"ש: