דע דיש הבדל בין בשר בחלב לשאר איסורין בתלת מילין כמו שאבאר:
א בשר בחלב שנתערבו יחד ע"י בישול הראוי נאסרו שניהם באכילה ובהנאה מן התורה ואלו שאר איסורין הנהוגין בינינו רובן מותרין בהנאה חוץ מן חמץ בפסח וערלה וכ"ה. ועיין באו"ה כלל ב"א די"ד מ"ש בזה:
ב בב"ח חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור בו מ"ה ואלו שאר איסורין אפשר לסוחטו וחנ"נ לא הוה אלא מדרבנן אף שמהרי"ק הביא דעה א' שחנ"נ בשאר איסורין הוה מן התורה לא קיי"ל כן וכמו שיתבאר לקמן:
ג טעם כעיקר בב"ח לכולי עלמא הוה מן התורה ובשאר איסורין יש פוסקים דלא אסור אלא מדרבנן ואף לדידן דבשאר איסורין הוה טעם כעיקר מן התורה מ"מ הבדל יש דאלו בב"ח היה לוקה על כל כזית מבשר או מחלב או משניהם יחד ובשאר איסורין אין לוקה על טעם כעיקר כמו שאבאר בעזה"י:
הנאה כיצד בשר בחלב האסור באכילה מ"ה אסור נמי בהנאה ואף שלא כדרך אכילה והנאה אסור היה לוקה עליו שהרי הרב אומר כן (הוא הר"מ ז"ל) בפי"ד ממ"א ה"י וי"א דכל איסורין אין לוקין אלא דרך אכילה חוץ בב"ח וכ"ה שאם עירב דבר מר בתוכו חייב ולענין הנאה אי היה לוקה דעת הר"מ בפ"ט ממ"א ה"א שאין לוקה ועיין לח"מ שם ובמ"ל פ"ה מהל' יסודי התורה דשאר פוסקים סוברים דהיה לוקה על הנאת בב"ח עש"ך בסי' ט"ו דג"מ בזה"ז במלקות לענין פסולי עדות המוזכר בח"מ עבר עבירה שיש בה מלקות פסול מה"ת. אבל על בישולו ודאי היה לוקה מ"ה כמ"ש הר"מ שם ובמה יבשל ושיעור בישולו שהיה לוקה הנה שיעור בישול כשיעור אכילה כמ"ש הר"מ שם מי שיבשל כזית משניהם היה לוקה על כישולו ועל אכילה והוא מגמרא חולין ק"ח ב' ואף דלא כתיב אכילה גבי שיעורין הלמ"מ דאין לוקה פחות מכזית על אכילה כל שכן בישול דבעינן כזית. ושיעור בישול לא נתבאר בר"מ ז"ל ובגמרא שם אמרו באיזה בישול שאחרים אוכלין וכתב הפר"ח כאן אות ג' כל שלא הוה כמאב"ד אין איסור יע"ש. ומיהו לדינא אבאר לקמן דודאי כל שנפל חתיכה בשר לכ"ר והוסר מיד אסור באכילה והנאה אף דליכא שליש בישולו ולמלקות איתמר דאין לוקה אלא דרך בישול. ומ"ש פר"ח שליש בישולו רש"י ל"פ כן אלא שנתבשל כל צורכו ולדינא צ"ע ✍אבל אסור הוא באכילה והנאה אף בלא שליש בישולו כסתימת הפוסקים בחתיכה ליורה וסילקוהו מיד ודוכתי טובא. וחצי שיעור אסור באכילה ומיבעיא לי בבישול והנאה אי אסור ח"ש מ"ה דביומא ע"ד אמרינן הטעם דחזי לאיצטרופי ואי הפי' שיטעה ויאכל כזית כא"פ ויהא חייב ובישול והנאה לא שייך זה דהלכתא כא"פ נאמרה על אכילה לא על בישול והנאה א"ד הפי' חזי לאיצטרופי כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם (ולשון צירוף אין מתישב שפיר) וכבר עמדנו ע"ז בסימן ס"ב וס"ד יע"ש. ובשר בחלב הנאסר בהנאה הוא מהנקברין כדחשיב סוף תמורה ופסק כן הר"מ ז"ל בפ"ט ממ"א ה"א ואם שרפו אי האפר אסור כדין הנקברין ראיתי להמ"י בסלת למנחה כלל פ"ה ד"ג דכתב דאם נשרף האפר שרי דנתפרד לחלוחית החלב מיניה ואם היה אפשר להפריד כך בלתי שישאר משהו חלב הוה שרי יע"ש. הנה הר"מ ז"ל אומר בפירוש להיפוך בפ"ט ממ"א וז"ל בה"א ואסור בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור בהנאה וכן הביא דבריו פ"ת אות ב' שאפר בב"ח אסור בהנאה (ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ נראה כך). ולפ"ז יצא לנו הדין מכ"ש שחם בחם בלא רוטב בבשר הבלוע מחלב דהוה גוף האיסור ולא שייך דנתפרד דהא אפילו האפר אסור ועס"י ק"ה בש"ך אות י"ז ובט"ז ושם אבאר. ומיהו עדיין יש לספק אי האפר מ"ה אסור או מדרבנן אסור וכן אם טועם עובד כוכבים ואומר שאין בחתיכה טעם חלב דהיינו שנפלה אח"כ לאחרות ונסחט האיסור וידענו זה ע"י טעימת קפילא (להמחבר) דאסור לב"ע אי הוה מ"ה או אפשר לסוחטו בב"ח דרבנן והנה אבאר זה בצ"ח וצ"ב דאפשר לסוחטו בב"ח הוה מ"ה ואפר יראה דמ"ה הוא אף בשאר איסורין אפשר הוה דרבנן דהוה שלכ"ה משא"כ בב"ח דשלכ"ה אסור מ"ח ועפ"י בחדושיו לפסחים. וכ' כאו"ה כלל כ"א די"ב וי"ג דאסור להאכיל אפילו לכלבים של הפקר אלא ישליכנו לבית הכסא או לנהר. ויראה דה"ה לשאר בהמה וחיה אסור עיין הלכות פסח. והפר"ח בצ"ד אות יו"ד כתב רבים משליכין בב"ח לאפר שע"ג כירה וטעו בדבר משנה כל הנקברים לא ישרפו והמ"י תי' בסולת למנחה דפוסקים כרא"ש דפוסק בחמץ בדבי יהודה דרשאי לשרוף יע"ש ומ"מ הנכון לקבור דוקא. והנה כל בב"ח דאין אסור מ"ה מותר בהנאה ואני בזכרי ענינים ההמה ד"ל עניני בב"ח ארמוז עליהם בכ"מ איזו ד"ת ואיזו דרבנן. והנה כבוש ומליחה וכדומה דלא הוה אלא דרבנן יזהר ליתנם לעוכד כוכבים קודם שיבשלנו דאי יבשלנו ישראל יאסור בהנאה אף שבלוע מקודם ע"י כבישה בשיבא לבישול יהא נאסר מ"ה גם יהיה חייב משום בישול ובאמור וזה פשוט:
הפרש יש בין בב"ח לשאר איסורין במו שאומר כי בב"ח ספק אי נפל לכ"ר אסור מספיקו ולכ"ש מותר אפילו דמפליט מ"מ אין מבשל ואלו שאר איסורין אף בכ"ש אסור עכ"פ אי ספק אי נפל ללח צלול ובדם הוא מהיפוך להיפוך דבדם ככ"ר ספיקו לקולא ובכ"ש ספיקו לחומרא. עמ"ש בקי"א:
ודע מה שיש מהחקירה הוא דבב"ח שנאסר בהנאה ואח"כ נתערב ממנו בתבשיל ירקות וכדומה ויש בנ"ט אי שרי ליתן לעובר כוכבים ובהנאה כפי שיטת ר"ת בע"ז ס"ז דטכ"ע היתר נהפך לאיסור והיה לוקה על כל כזית מהיתר כאלו אוכל גוף האיסור וכההיא דאמרי' אורז שנתערב עם דגן אם יש בה טעם דגן יוצא י"ח (וכבר הארכתי בזה בפריי בא"ח תמ"ב וקבעתי פלפול עצום בעזה"י בשיטת טכ"ע) ובפי הנראה בא"ה תמ"ב משמע דהטור סובר כן אלא דכאן בי"ד צ"ח כ' בשם ר"ת דבעינן כזית כא"פ. ולפ"ז אם נאמר דעל כל כזית היה לוקה יש לספק לענין הנאה מי נימא דוודאי העובד כוכבים אין נותן דמיו טפי בשביל זה ודוקא באכילה דחיך אוכל יטעם וטעים טעמא דאיסור' הוא דאסור לא בהנאה א"ד כיון דהיתר נהפך לאיסור ל"ש ואסור בהנאה:
שוב ראיתי שדבר זה מפורש בע"ז ס"ה ב' בחיטי דנפל עלייהו יי"נ שריא למיטחינהו וליזבוניה פת לעובד כוכבים וע"כ ביש בנ"ט דבאינו מינו הוא וכן מבואר בר"מ ז"ל פי"ו ממ"א ה"ג ובש"ע קל"ד סי"א הרי אף שנ"ט באינו מינו שרי למכור לעובד כוכבים. ושוב מצאתי באו"ה כלל כ"א דין ז' וז"ל כל איסורין בהנאה אפילו יש בנ"ט שרי למכור חוץ מדמי איסור שבו כ"כ הרא"ש בע"ז מההיא עריבה דחיטי שנפל יי"נ שריא רבא לזבוני לעובד כוכבים יע"ש הרי מבואר כדכתיבנא. והא דאמרינן בע"ז ס"ו יין ביין לא מהני חוץ מדמי יי"נ שבו עש"ך סי' קל"ד אות י"א דוקא ביי"נ וג"ז במינו ולא בא"מ עס"י ק"י בש"ך אות א'. ועא"ח תמ"ה אות ז' ותמ"ז אות ג' בח"י מ"ש על המ"א ולא הבינותי דבריו גם דברי מ"א דמההיא דחביות בחביות אבל לא יין ביין אין ראיה כל שגוף האיסור בתוכו דלא מהני מכירה לעובד כוכבים דמההיא כרי דחיטי מוכח אפילו יי"נ ודאי דהוה איסור תורה בתוכו מותר למכור לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו יע"ש. וכ"ת דיש לומר בין היכא דטעמא לבד ובין היכא דאיסוריה בעין בתוכו דאיכא למגזר שמא יקח ממון גם בשביל האיסור מנלן הא ועיין ר"ן סוף ע"ז לענין חמב"פ יע"ש:
עוד אדבר כמעט רגע איזו בשר בחלב האסור באכילה והנאה מן התורה הוא דרך בישול הא מליחה וכבישה מעל"ע או בחומץ וציר כשיעור שירתיח דרבנן קודם שבישלו וחם לתוך צונן דנאסר כ"ק לא הוה מ"ה דאדמיקר בלע לא מבשל עש"ך סימן ק"ה אות ד' [וכ"ש למ"א א"ח תס"ז הוה בשאר איסורין נמי דרבנן] וכלי שני נמי דרבנן בצלול ג"כ ועירוי מכ"ר שלא נפסק הקילוח כ"ק הוה ספק איסור תורה שמא מבשל כ"ק. וצלי שאצל האש דעת הפר"ח אות ג' דהוה מן התורה וה"ה מיני טיגון מ"ה אמנם המ"י בסולת למנחה כלל פ"ה כתב דטיגון לא הוה בכלל בישול ובסמוך אביא דבריו וכ"כ מהר"מ שי"ף וז"ל בחדושיו לחולין בסוף כל הבשר כבד שטיגנו בחמאה הוה דרבנן וכ"כ המ"י שם שנשאל חמאה שמעורב עם החלב< אי שרי להדליק ממנו והשיב דטיגון אין אסור מ"ה ולענין חלב< בחלב< אי אסור מ"ה או לאו הנה משמעות הר"מ פ"ט ממ"א דאין לוקה על אכילה ב' והיה לוקה על בישולו וממילא דאסו' בהנא' דל"ש אין אסו' חע"א בהנא' ועיין בתה"א פ"א א' דכתב דהוה מוסיף אף שדבריו צ"ע שם מ"מ נקטינן דאסור בהנאה מ"ה וכן משמעות המ"י בההיא דחלב בחמאה וכ"כ בה"י בפירוש ועב"ח. ואף שמדברי הר"מ בפי' המשניות בכריתות פ' אמרו לו ביש אוכל אכילה א' משמע כיון דלא חל איסור אכילה ה"ה הנאה מ"מ לא שבקינן הנך מקומות המפורשים לאיסור מפני זה ומה גם שיש לפרש דבריו בע"א ובס' פ"י וג"ו ובר"י הארכנו בפי' דבריו ומיהו אף אם נאמר דאין אסור בהנאה מ"ה מ"מ חתיכה שבלעה חלב< וכדומה ואח"כ בישלה עם חלב< כ"ע מודים דאסו' בהנא' ול"ש אין איסור חע"א ואף לדידן טכ"ע ד"ת מ"מ אי טעים קפילא ואמר שאין בה חלב< דנפלט א"כ אפשר לסוחטו בשאר איסורין דרבנן ושפיר חייל חלב< ומספק אסור שמא נסחט חלב< ועוד דביבמות ל"ג איכא תרי שינויא ולחד תירוצא אין איסור חע"א למלקות ולחטאת משא"כ לקוברו בין רשעים גמורים וודאי דעבר ב' איסורים ה"ה דאסור בהנאה דוודאי איסור בב"ח רביע עליה אלא שאין לוקה ב' וכדאמרן באופן שהמבשל בשר נבילה וחלב בחלב אסור בהנאה מ"ה:
אמנם מ"ש המ"י בסולת למנחה כלל פ"ה דלהרמב"ם אין אסור מ"ה אלא כזית כא"פ דהיינו חלק ששית יע"ש לא ידענא מה קאמר דנהי דלהר"מ טכ"ע דרבנן עד שיהא כזית כא"פ (פרס הוא ג' ביצים וביצה ב' זיתים י"א פרס ד' ביצים ובא"ח תמ"ב הארכתי כמבואר פט"ו ממ"א הל' אב"ג) זה בשאר איסורין אבל בב"ח כ"ע מודים דטכ"ע מ"ה וט"ח לקדירה בשר היה לוקה על כל כזית מבשר כמבואר ומ"ש הר"מ בפ"ט ממ"א נוער הקדירה עמ"ש בש"ך סימן צ"ב יע"ש באופן שדבריו צ"ע:
והנה נגע חתיכה חמה בשר לגבינה חמה בלא רוטב לדעתי הוה רק דרבנן ומותרת בהנאה דלא הוה דרך בישול ושוב מצאתי מבואר ביש"ש פג"ה סי' מ"ה כתב ואף דחם בחם בלא רוטב לא הוה מ"ה דלא הוה דרך בישול מ"מ מדרבנן אסור יעוין שם וא"כ בספק יש להקל וגם אין אסור בהנאה ✍:
חתיכה נ"נ כיצד בשר שבלע טעם חלב נ"נ והיה לוקה על כל כזית מבשר ואם היא חהר"ל אינה בטילה דהוה גוף האיסור משא"כ בשאר איסורין דנ"נ מדרבנן ולא הוה ר"ל ואין לוקה על כל כזית זולת לר"ת שסובר היתר נהפך לאיסור. ודע דבשר עוף בחלב דרבנן או כבוש וכדומה יראה דחהר"ל מיקרי דשניהם הם גוף האיסור ול"ד לשאר איסורין. והנה בהא דכל הדברים החשובים דאין בטילים אף שהן אסורין רק מדרבנן כמ"ש הר"ב בהג"ה סימן ק"א ס"א כדבעינן למימר לקמן ובאו"ה כלל כ"ה ד"א בשם המרדכי אלו דברים שאין מתבטלין ספק איסור תורה אף וודאי איסור דרבנן בריה ודשיל"מ ומנין וחהר"ל וטעמא יע"ש ומ"ש שם במינו הוא לאו דווקא דאף באינו מינו הדין כן זולת דשיל"מ כמו שיתבאר ועב"י סימן ק"א הביא ראיה ממ"ש הר"מ בפי"ו ממ"א הלכה ו' וכן חתיכה בב"ח או חולין בעזרה שהרי הן אסורים בהנאה מדבריהם אם ר"ל אין בטילה הנה ראייתו מחולין בעזרה דהרי הן אסורים מדבריהם קאי רק אחולין בעזרה וסובר הכ"מ דלהר"מ חולין בעזרה אסור רק מדרבנן אף באכילה ובכ"מ שם עשה כלומר דקשיא ליה מה השמיענו בהני תרתי לז"א בב"ח אף שאין איסורו מחמת עצמו וחולין בעזרה אשמעינן דאף שאין איסורו כ"א מדרבנן. הן אמת דפ"ב מה"ש החליט הכ"מ להיפך דחולין בעזרה דאורייתא וא"כ קשיא מדבריהם אהי קאי (לשון דברי קבלה או דברי סופרים מצי קאי אדבר הנלמוד בי"ג מדות משא"כ לשון דרבנן או מדבריהן משמע רק איסור דרבנן ועוד דא"כ מה רבותיה דחולין בעזרה) וכ"ת דקאי אבב"ח בעוף הא בורכא דלהר"מ בשר עוף בכ"ח לית ליה נ"נ עט"ז סימן צ' אות ד' דמרבה עליו כו' ואיך שיהיה נהי מהא דפט"ז ממ"א אין מוכח כ"כ מ"מ הדין אמת ויציב דאיסור דרבנן מיקרי ר"ל כמ"ש או"ה והר"ב בק"א בהג"ה אין בו לטעות כלל וגדולה מזו בב"ח ע"י כבישה ומליחה נמי מיקרי חהר"ל ואין בטילה ועב"ח סי' פ"ז ושם אבאר ובק"א ג"כ אכתוב בעזה"י:
ולפ"ז חתיכת בשר שקיבלה טעם מחלב ונאסרה ונפלה לתבשיל ירקות וכדומה וסלקוהו וא"י אם היה ס' נגד כל החתיכה ספיקא דאורייתא לחומרא כמבואר סימן צ"ח דחנ"נ בב"ח מ"ה ואף שיש ס' נגד כל החלב מ"מ כל שפולט בשר וחלב יחד צריך נגד כל החתיכה ס' ואלו בשאר איסורין כמו חתיכה שקיבלה טעם מכזית חלב< ונפלה לקדירה וסלקוה ויש ס' נגד החלב< וא"י אם יש נגד החתיכה כיון דחנ"נ בשאר איסור דרבנן תו הולכין בספיקו לקולא וכדאמרן ולענין דבר הבלוע אין יוצא בלא רוטב ובב"ח כה"ג לפי מש"ל דאפרן אסור כ"ש כה"ג בב"ח אף שאין החלב יוצא כלל מ"מ גוף הבשר אסור אף שנפרד החלב לגמרי מידי דהוה אאפר ובסימן ק"ה בש"ך אות י"ז אבאר:
טעם כעיקר כיצד ל"מ בשר שקיבל טעם מחלב י"א דהוה ממשו אפי' חלב שקיבל טעם מבשר נאסר החלב וכן קדירה שבישל בה בשר וכתוך מעל"ע בישל חלב אסור מ"ה לב"ע אף למ"ד טעם כעיקר דרבנן בשר בחלב מקרא מלא הוא דאסו' מ"ה ומילקא נמי היה לקי (ובשאר איסורין י"א דלא לקי) ועדיין יש לעיין קדירה שבישל בה בשר ואח"כ חלב או להיפך י"ל למ"ד טכ"ע לאו ד"ת ה"ה בב"ח כן ונהי דגלי קרא במבשל גוף בכ"ח יחד טכ"ע ביה ד"ת ולא בטל חד בב' דחיך אוכל יטעם כמ"ש הרשב"א בחדושיו בסוגיא דזרוע בשילה אבל בקדירה דאיקלש טעמיה דהוה נ"ט בר נ"ט טעם א' בקדירה וטעם ב' לבשר נהי דהוה טעם ב' לאיסורא מ"מ אין לנו ראיה דהוה ד"ת בשלמא לדידן טכ"ע ד"ת מגיעולי עובדי כוכבים ילפינן אלמא טעם שני כממש חשיב ואין לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע מ"ה כמו שהארכנו בזה בספר גינת וורדים כלל ס"ז משא"כ להאומרים טכ"ע דרבנן דלא ילפינן מגיעולי מדין ה"ה אפשר בב"ח מקדירה לתבשיל לאו ד"ת (ואף דהמעיין בר"מ ז"ל פי"ז ממ"א משמע הגעלת כלים ד"ת היינו לכתחלה צותה התורה להגעיל דאין מבטלין איסור א"נ דהוה ד"ת עס"י צ"ח וצ"ט משא"כ אם בישל אין לאסור מ"ה). ומ"מ אף אם נאמר כן עדיין לא הועילנו במ"ש הש"ך סימן צ"ח אות ב' להר"מ טכ"ע דרבנן ומש"ה עובד כוכבים מהימן והא כתב כן בב"ח ונהי מפט"ו הלכה למ"ד אין קושיא דמיירי בישול בקדירה של בשר די"ל לדעתו דהוה דרבנן מ"מ מפ"ט ה"ח ממ"א קשיא שכתב בשר שנפל ליורה של חלב טועם עובד כוכבים והא וודאי בב"ח ממש הוה ד"ת ובסימן צ"ח יבואר. ומיהו לדידן כל טעם כעיקר בשאר איסורין בקדירה ב"י הוה ד"ת מגיעולי עובדי כוכבים אלא שאין לוקין עליה ובב"ח היה לוקין עליה וכדאמרן ודע דטכ"ע בשאר איסורין וודאי הוה לא ספק אף שלכאורה משמע בתה"א בשער התערובת דמחמת ספק הוא להחמיר בשל תורה עב"י סימן צ"ח מ"מ לדידן לא הוה ספיקא דפלוגתא דבסימן צ"ח נשפך בא"מ הוה ספיקא ד"ת ולא מיחשב לס"ס שמא טכ"ע דרבנן ושמא יש ששים וכל שיש ס"ס בדאורייתא ובדרבנן ספק א' שריא כמבואר בקונטרס הספיקות בסימן קי"א בספק אם נפל לא"מ לא מתירין מטעם ס"ס אלא וודאי לדידן לא מיחשב לספק פלוגתא כלל דרבים הם האומרין טכ"ע ד"ת ודווקא בשקולין הוה ספק פלוגתא כמבואר בקו"ה באופן שלענין זה אין חילוק בין בב"ח לשאר איסורין. וה"ה נ"ט בר נ"ט דאיסורא אי אמרינן דלא הוה אלא מדרבנן כמו שצידדנו בס' גינת וורדים וכמו שיבואר בפנים נמי אין חילוק בין בב"ח לשאר איסורין ובכולהון אפשר דהוה דרבנן. גם אי נפלה חתיכה לחלב ונאסרה ואח"כ נפלה עוד לחלב עד אלף אוסר הכל מ"ה ואמרינן ביה חנ"נ מ"ה אעפ"י שכבר נאסר הבשר (ל"ת דליכא האי לחודיה שרי) אפ"ה כל שהאיסור הוא משום בב"ח שייך חנ"נ מ"ה ולא עוד אפילו בשר נבילה שנפל לחלב או חלב טריפה שנפל לבשר נ"נ מ"ה וצריך ס' נגד כולה מ"ה אף דל"ש כה"ג שכ"א היתר הוא ואף שמדברי הט"ז כאן אות ב' יש לפקפק ע"ז ושם יבואר ✍:
ודע דאף דכתב הר"מ ז"ל בפי"ד ממ"א הי"א וי"ב דבב"ח אם עירב לענה ורוש חייב היינו שמתחלה בשלן בנ"ט ואח"כ עירב בהם דברים המרים אבל אם בתחלה בישלן ע"י דברים הפגומים כגון שעירב בתחלת הבישול דברים המרים או בשר שהסריח ונפסד מאוכל אדם ובישל עם חלב אין אסור מה"ת דדרך בישול אסרה תורה וכ"ז שלא קיבלו טעם מושבח אין אוסרין אבל לאחר שנעשו בב"ח אסורים אפילו נפגמו מאוכל אדם ומיהו אם נפלו לתבשיל אחר אין אוסרים דכל נט"ל רחמנא שריא דטכ"ע וחיך אוכל יטעם לו היינו בנ"ט משובח משא"כ זה שנ"ט פגום ובטל מטעמא דחד בתרי כל שאין טעם משובח וכדבעינן למימר לקמן. וכ"ש קדירה של בשר שאב"י שבישל בה חלב דלא בא לכלל זה פשיטא דמותר ועמ"ש לקמן וכבר ביארנו כבוש ומליחה דרבנן בתנאי שלא יבשל אח"כ דאם כן עובר על הבישול ואסור בהנאה מ"ה: