Peninei Halakhah, Zemanim 6:4:4

צומות החורבן / תשעה באב The Four Fasts Commemorating the Destruction of the Temple / Tisha Be-Av

אמרו חכמים במשנה (תענית כו, ב): חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב: "נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר". The Sages state in the Mishna:
Five tragic events befell our forefathers on the ninth of Av: It was decreed that our ancestors would not enter Eretz Yisrael; the First and Second Temples were destroyed; Beitar was captured; and the city [of Jerusalem] was plowed up. (Ta’anit 26b)

האירוע הראשון היה בדור המדבר. משה נעתר לבקשת העם ושלח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, ובשובם, עשרה מרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, והמסו את לבב העם, באומרם כי לא יוכלו לכבוש את ארץ כנען מפני שיושביה גיבורים וענקים. "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז, הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, א-ד). The first event happened in the generation of the wilderness. Moshe granted the people’s request and sent twelve spies to scout the Land of Canaan. Upon their return, ten of them slandered the land and “took the heart out of” the people (Devarim 1:28) by saying that they would not be able to conquer the Land of Canaan because its inhabitants were powerful giants.
The whole community broke into loud cries, and the people wept that night. All the people of Israel complained against Moshe and Aharon. The whole community said to them: “If only we had died in the land of Egypt, or if only we might die in this wilderness! Why is the Lord taking us to that land to fall by the sword? Our wives and our children will be spoils! It would be better for us to go back to Egypt!” And they said to one another, “Let us head back for Egypt.” (Bamidbar 14:1-4)

מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל, שבחטא העגל לא כפרו לגמרי בה' ובמשה, רק טעו וחשבו כי אחר שמשה נסתלק, לא ימשיך להתגלות אליהם ה' בכבודו ובעצמו ויש לחפש אליל שישמש מתווך בינם לבין הבורא. ולכן אחר חטא העגל סלח הקב"ה לישראל. אבל בחטא המרגלים כפרו ביכולתו של ה' לפעול בעולם ולסייע להם לכבוש את הארץ. ואף בגדו בשליחות העיקרית שלשמה נברא העולם ונבחרו ישראל – לגלות שכינה בעולם הזה, דרך ארץ ישראל. ועל כן לא נמחל עוון המרגלים, ועל כל השותפים בחטא נגזר שימותו במדבר, ורק יהושע בן נון וכלב בן יפונה שלא השתתפו בחטא זכו להיכנס לארץ. The Sin of the Spies was worse than the sin of the Golden Calf on many levels. In the sin of the Golden Calf, the people did not completely reject God and Moshe; they merely erred, thinking that Moshe disappeared and that God would no longer reveal Himself to them manifestly. Therefore, they felt it necessary to search for a god that could serve as an intermediary between them and the Creator. Consequently, God later forgave the Jews for this sin. When it came to the Sin of the Spies, however, the people denied God’s ability to operate in this world and help them conquer Eretz Yisrael. They even betrayed their main mission, for which the world was created and for which Israel was chosen – to reveal the divine Presence in this world, through Eretz Yisrael. Therefore, God did not pardon the Sin of the Spies; rather, He decreed that all those who participated in the sin must die in the desert. Only Yehoshua b. Nun and Kalev b. Yefuneh, who refused to join in the sin, were privileged to enter Eretz Yisrael.

ואותו הלילה שבכו ומאסו בארץ חמדה היה ליל תשעה באב, אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות (סנהדרין קד, ב). באותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב (תנחומא שלח). That night, when the people wept and showed disdain for the “delightful land” (Zechariah 7:14), was the night of the ninth of Av. God said, “You wept in vain; I will make you weep for all generations” (San. 104b). At that moment, it was decreed that the Temple would be destroyed (Midrash Tanḥuma, Shelaḥ).

בעטיו של חטא העגל נפרצה חומת האמונה, ובעקבות כך נפרצה חומת ירושלים, ונבקע הסדק בכבוד התורה ועבודת בית המקדש. ובעטיו של חטא המרגלים נחרבה האמונה היסודית בשליחותם של ישראל לקדש שם שמים בעולם, וכל הצרות שנבעו מכך משמעותם ביטול וחורבן היכולת שלנו לגלות את הקדושה באופן קבוע בארץ. תחילה נגזר בתשעה באב על אותו הדור שלא יכנס לארץ. וכיוון שלא זכינו לתקן את חטא המרגלים, גרם העוון ונחרבו שני בתי המקדש. וגם אח"כ לא זכינו לתקן את חטא המרגלים, ונחרבה העיר ביתר בעת כשלון מרד בר כוכבא, ונחרשה העיר ירושלים. וכל אלו מאורעות קשים שביטלו את גילוי השכינה בארץ, ועל כך אנו מתאבלים וצמים בתשעה באב. The sin of the Golden Calf caused a breach in our wall of faith; consequently, the walls of Jerusalem were likewise breached, and a crack formed in the Torah’s glory and the Temple service. The Sin of the Spies destroyed basic faith in Israel’s mission to sanctify God’s name in this world, and all of the hardships that stemmed from it indicate the nullification and destruction of our ability to reveal holiness in Eretz Yisrael on a permanent basis. First, it was decreed, on the ninth of Av, that the generation of the wilderness would not enter Eretz Yisrael, and since we did not subsequently rectify the Sin of the Spies, both Temples were destroyed. We failed to rectify the sin after that, as well, so the city of Beitar was destroyed when Bar Kokhba’s rebellion faltered, and Jerusalem was plowed up. All of these tragic events prevented the revelation of the divine Presence in Eretz Yisrael, and that is why we mourn and fast on Tisha Be-Av.