Peninei Halakhah, Prayer 2:6

המניין / מי מצטרף למניין The Minyan / Who Can Be Counted in a Minyan?

מניין הוא צירוף של עשרה יהודים זכרים שיש בהם דעת ואחריות להצטרף לדבר שבקדושה. אבל קטן שאין בו כל כך דעת ואחריות, אינו מצטרף למניין. ומשעה שנתחייב במצוות (בר מצווה), הרי הוא מצטרף למניין. יש מהראשונים שסוברים שבשעת הדחק תשעה מבוגרים יכולים לצרף עמהם למניין קטן שמחזיק בידו חומש. ולדעת רוב הפוסקים, גם בשעת הדחק אין לצרפו למניין, וכן המנהג. ובמקום שאם לא יצרפוהו יתבטל המניין ועלול הדבר לגרום לחלק מחברי המניין או בניהם להתרחק מהיהדות – מצרפים אותו למניין.⁷. נחלקו האמוראים אם אפשר לצרף קטן למניין, ואף הראשונים נחלקו בזה, כמובא בב"י או"ח נה, ד. ורובם המכריע של הראשונים, ובכללם הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש, כתבו שאין לצרפו. אבל ר"ת והרז"ה ועוד, כתבו להקל בשעת הדחק. ועיין ביבי"א ח"ד ט, שסיכם את הסוגיה והכריע לאסור לצרפו אפילו בשעת הדחק. אולם בשו"ת מהרש"ם ג, קסד, ובאגרות משה או"ח ב, יח, התירו בשעת הדחק, מפני שעצם דין המניין דרבנן, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים.
עוד נציין כי הגדרת גדול הוא שהגיע לגיל שלוש עשרה והביא שתי שערות. אבל אין מדקדקים בזה, מפני שהמניין מדרבנן, וסומכים על החזקה שהביא, ואף אם בפועל אין לו, אולי היו לו ונשרו, עיין מ"ב נה, סעיפים לא, מ. A minyan is a gathering of ten male Jews of sound mind and responsibility to join together for matters of sanctity. A minor, who is not yet of full sound mind and competence, does not count as part of the minyan. When he reaches the age at which he is obligated to fulfill the mitzvot (bar mitzvah), he is counted as part of the minyan.

שוטה שאין בו דעת, כגון שפושט את בגדיו ומאבדם – אינו מצטרף למניין. ומי שלפעמים מאבד את שפיות דעתו ולפעמים חוזר לשפיותו, בעת שהוא מאבד את שפיות דעתו – אינו מצטרף למניין, וכשחוזר לשפיותו – מצטרף (חגיגה ג, ב; באו"ה נה, ח). וכן שיכור כלוט שאינו יודע מה שנעשה איתו – אינו מצטרף למניין. ולכתחילה טוב שלא לצרף למניין גם שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך (כה"ח נה, יד; עוד עיין בהמשך ה, יא). There are some Rishonim who maintain that in extenuating circumstances (b’sha’at hadchak), nine adults may include a minor who is holding a Chumash in his hand as part of their minyan. However, in the opinion of most poskim, even in extenuating circumstances, a minor may not be considered part of the minyan, and that is how we practice. Nevertheless, in a situation in which the minyan will be canceled completely unless he is counted, possibly causing some of the members to distance themselves from Judaism, he can be counted as part of the minyan.⁷The Amora’im are divided as to whether or not a minor may be counted as part of the minyan. The Rishonim dispute this as well, as brought in the Beit Yosef, Orach Chaim 55:4. The overwhelming majority of the Rishonim, including the Rambam, Ramban, Rashba, and Rosh, write that he may not be counted. However, Rabbeinu Tam, the Razah, and others write that we may be lenient in extenuating circumstances. Yabia Omer, part 4, 9, summarizes the issue and concludes that it is prohibited for a minor to be included even in extenuating circumstances. Nonetheless, the Maharsham, responsa 3:164, and Igrot Moshe, Orach Chaim, part 2, 18, permit it in extenuating circumstances because the law of prayer in a minyan is rabbinic and in certain situations we can rely on a minority of poskim.
The definition of an adult is one who has reached thirteen years of age and two hairs have grown in. Yet, practically we are not strict about this because praying in a minyan is a rabbinic obligation and we rely on the presumption that he has two hairs. Even if in actuality he does not, perhaps he did and they shed. See Mishnah Berurah 55, passages 31 and 40.

חרש-אילם, כיוון שלא היה יכול ללמוד את התורה ולהבין את מצוותיה, נפסקה הלכה שדינו כשוטה שפטור מן המצוות, וממילא אינו מצטרף למניין (חגיגה ב, ב; שו"ע או"ח נה, ח). בדורות האחרונים נמצאה השיטה ללמד חרשים-אילמים לתקשר בשפת הסימנים ולקרוא ולכתוב, וכיוון שכיום כמעט כולם יכולים להבין את דברי התורה והמצוות, כל היודעים ללמוד, חייבים במצוות ככל שאר האנשים וממילא מצטרפים למניין.⁸לאחר שהחלו ללמד חרשים אילמים לתקשר בשפת הסימנים, נחלקו האחרונים בדינם. לצמח צדק עג, ודברי חיים ח"ב אה"ע עב, גם אם יהיה חכם גדול – פטור מהמצוות. ולמהרש"ם ח"ב קמ, ונחלת צבי, הוא כפיקח לכל דבר. ויש שהסתפקו (שבט סופר אה"ע כא). ויש שכתבו, שהואיל והמניין מדרבנן, אפשר לסמוך על המקילים ולצרפו (שו"ת נחלת בנימין לא; יחו"ד ב, ו). ואם לימדו את החרש-אילם להוציא קולות המובנים לרוב בני אדם, לכו"ע מצטרף למניין (הליכות שלמה כב, כו; ועי' בנשמת אברהם או"ח נה, ב, 6, ואנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך חרש). ונראה שיסוד דברי המחמירים נאמר בזמן שרוב החרשים-אילמים עדיין לא ידעו לתקשר ולקרוא ולכתוב, ולכן סברו, שאין היחידים החכמים משנים את הדין, שהואיל וכמעט כל החרשים-אילמים חסרי דעת, כולם במעמד של פטורים מהמצוות. אבל לאחר שכמעט כל החרשים-אילמים מתקשרים ומחכימים, יש מקום לומר שגם המחמירים יסכימו שמעמדם השתנה, וכל מי שיודע לתקשר חייב במצוות ככל אדם. ומי שאינו יודע, דינו כשוטה שפטור מהמצוות. וכן נראה למעשה. אמנם כיוון שבפועל אינם עונים אמן, נכון שלא לומר חזרת הש"ץ, כמבואר בהלכה הבאה. ⁸According to the Tzemach Tzedek 73 and Divrei Chaim, part 2, Even HaEzer, 72, even if the deaf-mute is a very wise person, he is exempt from the mitzvot. According to Maharsham, part 2, 140, and Nachalat Tzvi, he is considered a competent person for all intents and purposes. A few Acharonim write that because minyan is a rabbinic ruling, we may rely on those who are lenient and count him, as it is written in the responsa of Nachalat Binyamin 31 and Yechaveh Da’at 2:6. In a minyan of this kind, it is better not to have the chazan repeat the Amidah, for some poskim maintain that if there are not nine people answering, the berachot are close to being in vain. See further on this topic in Nishmat Avraham, Orach Chaim 1, 55:2, and Encyclopedia of Jewish Medical Ethics, entry “deafness.” Additionally, if the person who is deaf-mute was taught to make sounds that are comprehensible to most people, according to all opinions, he may be counted in a minyan (Halichot Shlomo 22:26).