דרך ארץ / שלא להשחית מאכלים
צריך להיזהר מאוד שלא להשחית מאכלים, שכל המשחית כזית מאכל, עובר באיסור 'בל תשחית' (ספרי דברים כ, יט). ויש להיזהר שלא לפגום מאכלים מאכילה, לפיכך הזהירו חכמים שלא להעביר כוס מלאה במשקה מעל לחם, שמא יישפך מן הנוזל שבכוס על הלחם, וימאיסנו מלהיות ראוי לאכילה. וכן אסור לסמוך כלי שעלול להיות מלוכלך ללחם, כדי שלא ימאיס את הלחם (ברכות מ, ב; שו"ע או"ח קעא, א).
וכן אסור לזרוק אל חבירו מאכלים שעלולים להימאס אם יפלו לארץ, כדוגמת תמרים ותאנים. ומאכלים שלא יימאסו אם יפלו, כדוגמת אגוזים – מותר לזרוק (שו"ע או"ח קעא, א). אין לשבת על מאכלים שיימעכו מישיבתו, שמא יימאסו. אבל אם המאכלים מונחים בקופסה קשיחה, מותר לשבת על הקופסה (שם ב).
אדם שלוקח מאכלים לצלחתו, צריך להיזהר שלא לקחת יותר מדי, שמא לא יוכל לסיים את אכילתם, ונמצא שיגרום להשחתת המאכלים שיישארו בצלחתו. אולם אם לקח יותר מדי והוא חש שהוא כבר שבע, אין מצווה ואף לא מידת חסידות שיסיים את האוכל שבצלחתו. מפני שהאכילה היתירה מזיקה לבריאות, ויותר חשוב להקפיד על 'בל תשחית' של הגוף ובריאותו מאשר לחשוש ל'בל תשחית' של המאכלים שייזרקו (שבת קמ, ב; וראו להלן הלכה ט, ופנה"ל כשרות יג, י). A person taking food onto his plate needs to be careful not to take too much, lest he cannot finish eating it, and it would come out that he would be causing the waste of the food that remains on his plate. However, if he did take too much and feels that he is already satiated, there is no commandment, nor even an act of piety, for him to finish the food on his plate, since the extra food harms his health. And it is more important to be exacting about not wasting [bal tashcit] the body and his health than not wasting the food that will be thrown out (Shabbat 140b; and see Peninei Halakhah, Kashrut 13:10).
מותר להשתמש בלחם ככף כדי לאכול דבר אחר, ובתנאי שלבסוף יאכל את הלחם. והמדקדקים נזהרים לאכול בכל פעם גם מעט מן הפת כדי שלא תתבזה להיחשב ככף בלבד (שו"ע או"ח קעא, ג).
הרואה לחם או מאכל אחר במקום שאנשים הולכים עליו והוא מתבזה, מפני כבודו יש להגביהו על סלע או להניחו בצד הדרך באופן שלא יתבזה בהליכה עליו (ערובין סד, ב; בית ברוך מה, לא).