עיקר וטפל / מצייה ומה שעליה
המורח גבינה או שוקולד על מצייה או קרקר, גם אם מרח שכבה עבה, כל זמן שהממרח נועד להטעים את המצייה, למרות שהממרח חביב עליו מאוד הוא טפל למצייה, ויברך על המצייה בתחילה 'מזונות', ובסוף, אם אכל מהמזונות כ'זית', יברך 'על המחיה' ויפטור את הממרח. וכן הדין אם הניח על המצייה נקניק כדי להטעים את המצייה.
אבל אם הוא רוצה לאכול את הנקניק מצד עצמו, והוא מניח אותו על המצייה, כי כך טעים לו יותר לאכול את שניהם יחד – אין אחד מהם טפל לחבירו, ויברך תחילה 'מזונות' ויאכל מהמצייה, ואח"כ יברך 'שהכל' ויאכל מהנקניק, ואח"כ ימשיך לאכול את שניהם יחד. וכן הדין אם רצה לאכול את המצייה עם חתיכת דג או עם הרבה גבינה או עם הרבה ירקות, שאם הוא רוצה לאכול כל אחד מהם בפני עצמו, יברך על המצייה בנפרד ועל מה שהוא רוצה להניח עליה בנפרד, ואח"כ יאכל אותם יחד (משנה ברורה ריב, ו; קסח, מה).
ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמצייה כ'זית' וממה שעליה כ'זית', למרות שאכלם יחד, כיוון שאין אחד מהם טפל לחבירו, ולא אפאם יחד, הרי הם כשני מאכלים, ויברך בסוף 'על המחיה' ו'בורא נפשות'.
וגם כאשר יש לו ספק אם המאכל המצורף למצייה טפל למצייה, יברך תחילה על המצייה בנפרד ועל המאכל הנוסף בנפרד, ואח"כ יאכלם יחד. ואין בזה חשש ברכה לבטלה, הואיל ומתחילה התכוון שלא לפטור בברכה שבירך על המצייה את המאכל הנוסף (ראו הערה 2). ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמציות כשיעור 'זית', יברך 'על המחיה', ועל המאכל הנוסף לא יברך 'בורא נפשות', כי אולי הוא נפטר בברכת 'על המחיה'. ורק אם יאכל מהתוספת כ'זית' בנפרד, יברך גם 'בורא נפשות'. וכן אם לא היה במציות כ'זית', ובתוספות היה כ'זית', יברך 'בורא נפשות'.