מתני' הכל כו' חוץ מחמותה. טעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה:
חמותה. שונאתה שומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי:
ובת חמותה. אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי:
יבמתה. יראה שמא סופה להיות צרתה:
ובת בעלה. אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה:
מה בין גט למיתה. דאמרינן סוף פ"ב דגיטין אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה:
שהכתב מוכיח. דהעיקר סמכינן על הגט ובגמ' פריך דהא עלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומשני לה:
עד אומר מת ונישאת. בבבלי מפרש לאו דוקא נשאת אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת ואח"כ בא עד א' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון:
עד אומר מת ושני' אומרים לא מת כו'. בבבלי פריך פשיטא אין דבריו של א' במקום שנים ומשני בפסולי עדות מיירי דהואיל והאמינה התורה כאן עד אחד אין כאן תורת עדות וכי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי והלך אחר רוב דיעו' וכגון דאתי אשה מעיקרא ואשמעינן דתצא ע"פ שתי נשים הבאות אח"כ אבל אם אתא עד כשר מעיקרא והתירוה ואח"כ באו הפסולים לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי:
שנים אומרים מת כו'. הא קמ"ל דאזלינן אחר רוב דיעות בפסולי עדות בין לקולא בין לחומרא: