מתני' חמש עשרה נשים פוטרות כו'. שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים שתיהן פטורות כדיליף טעמא בגמרא מלצרור. והא דנקט פוטרות צרותיהן דאלו הן עצמן דפטורות מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למתני דודאי לא אתי עשה דיבום ודוחה לא תעש' שיש בו כרת כדמסי' רבא בבלי דף ח' דערו' גופא לא צריכ' קרא כי איצטריך קרא דעליה למיסר צרה והיינו לדיוקא וה"ק במקו' עליה לא תקח לצרור הא שלא במקום מצוה שריא צרה דאלו לאסור הרי יש כרת בצרה כמו בערוה תוס' שם ד"ה כי איצטריך:
בתו כו'. בבתו מאנוסתו וכן בת בתו ובת בנו דאלו בתו מאשתו היינו בת אשתו דכיון דכתיב ערות אשה ובתה לא שנא ממנו ולא שנא מאיש אחר אבל בתו מאנוסתו לא נפק' מהאי קרא דאשה ע"י קידושין משמע אלא נפקא מדכתיב ערות בת בנך וכדאמר בבלי דף ג' אתיא הנה הנה כו' כתיב הכא כי ערותך הנה וכתי' בקרא אחרינא דאישות שארה הנה מה להלן בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו:
חמותו. שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים:
חמותו ואם חמותו כו'. כל אלו אסורות לו משום ערות אשה ובתה וגו' ויש בכלל זה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:
אחותו מאמו כו'. מפרש בגמר':
אשת אחיו שלא היה בעולמו. כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי ויבם שמעון אשת ראובן ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת ראובן שנישאת לשמעון אסור' ללוי בכרת לפי שמיעט' הכתו' מיבו' ללוי כדיליף טעמא בגמרא וקיימא עליה באיסור אשת אח וכשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה רש"י. ולאו דוקא נולד ואח"כ יבם דהא קי"ל כרבנן בפ"ב דבין נולד ואח"כ יבם בין יבם ואח"כ נולד אסור' עליו אלא משום דבעי לפרושי לדברי הכל נ"י:
וכלתו. מפרש בגמרא: