Penei Moshe on Jerusalem Talmud Sotah 9:16:1

מתני' משמת רבן יוחנן בן זכיי בטל זיו החכמה. כעין דאמרי' בבבלי סוכה דף כ"ת אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה גמרא כו' וזהו זיו החכמה שהיה בקי בכל ונמסרו לו מעיינות החכמה:

בטל כבוד תורה. שעד ימיו היו לומדי' תורה מעומד ומשמת ר"ג הזקן באה תשות כח לעולם והתחילו ללמוד מיושב וזהו בטל כבוד התורה:

ומתה. בטלה:

זיו הכהונה. שהיה חכם ועשיר שבכהונה וכהנים רבים אוכלים על שלחנו כדמצינו סוף פ' מקום שנהגו:

משמת רבי. תלמידיו של רבי הוסיפו וכתבו זה במשנה:

בטלו מושלי משלים. כגון ממשלות שועלים. כדאמרינן בסנהדרין כי הוי דריש ר' מאיר בפירקא הוי דריש תלתא שמעתתא ותלתא אגדתא ותלתא מתלי:

בטלו הדרשנין. שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. ובנוסחת הבבלי גריס בטל כבוד התורה שזהו כבוד גדול לתורה שאין בה דבר לבטלה:

פסקו השקד'. שוקדים על דלתות בית המדרש לילה ויום כדמצינו ביבמות דאמר בן עזאי מה אעשה ונפשי חשקה בתורה:

פסקו התלמידים. שהיו לו תלמידים הרבה כדמצינו בכמה ברייתו' שאלו תלמידיו לבן זומא ובנוסחת הבבלי גריס גבי בן זומא ופסקו הדרשנין:

פסק' טובה. עצה טובה כדמפרש בברייתא:

פסק העושר. כדאמרינן בשבת תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא:

משמת ר' גמליאל. ובנוסחת הבבלי ר' שמעון בן גמליאל:

תמציתן. עיקר תמצית שלהן וקטנותן שהיו החסידים הולכים ומתקטנין. ובנוסח' הבבלי גריס אצל רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה על שם שנעשו מעשים ונסים נפלאים על ידו כדאמרי' בתענית יאמר לחומץ להדליק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:

בושו חבירים. תלמידי חכמים:

ובני חורין. מיוחסים:

חפו ראשם. שגברה יד עזי פנים וממזירים שהם עשירים ואלו עניים:

ונדלדלו אנשי מעשה. אין חש להם:

ואין דורש. לישראל:

ואין מבקש. עליהם רחמים:

שרו חכימיא. התחילו החכמים:

כספרייא. מלמדי תינוקות והם קטנים מן החכמים:

כחזנא. חזן הכנסת:

כעמא דארעא. כעמי הארץ:

בעקבות משיחא. בסוף הגלות לפני ביאת המשיח:

ויוקר יאמיר. שהיוקר יתגדל ויגבה א"נ הכבוד יהיה נאהב מלשון את ה' האמרת היום (דברים כו) שהכל יהיו רודפין אחר הכבוד:

והיין ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות:

והמלכות העכומ"ז. השונטת בעולם:

תהפך למינות. תהא נמשכת אחר הטעות ואחר המינים:

ואין תוכחת. אין לך אדם שיוכל להוכיח חבירו שכולם נכשלים בחטא וכשמוכיחו אומר לו גם אתה כמוני:

בית הוועד. של חכמים יהיה לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם שהיו בתי מדרשות שלהם חוץ לעיר:

והגליל. ארץ הגליל יחרב:

והגבלן. מקום ששמו כך ישום וישתומם:

ואנשי הגבול. אנשי ארץ ישראל שהיא נקראת גבול לגבי ירושלים:

נערים פני זקנים ילבינו. יחרפו ויביישו אותם:

וזקנים יעמדו בפני קטנים. לכבדם והיינו דאמרינן חוצפא יסגא:

בת קמה באמה. לחרפה ולביישה:

כפני הכלב. שלא יתביישו זה מזה:

ועל מה יש לנו להשען. אחר כל זה כ"א על אבינו שבשמים: