מתני' יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. כדמפרש בגמ':
ביטל את המעוררין. כדמפ' בגמ' שהיו אומרים עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום ועמד ובטלן:
ואת הנוקפין. מכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול:
ועד ימיו היה פשיט מכה בירושלים. בחול המועד חרשי נחשת וברזל היו מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שהיא מותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זילזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר אי לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל עון מיתה ותיקן שיוציאו מן הדמאי תרומת מעשר ומעשר שני בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר ללוי או לעני הביא ראיה שהוא טבל וטול ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם הם מתוקנין או לאו אלא מיד היה מפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל את השאר שכל הלוקח פירות מעם הארץ בחזקת שהם דמאי הן ולא הי' אדם נמי צריך לשאול לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי שכולן היו יודעין שצריך להפריש: