מתני' ואלו נאמרין בלשון הקודש. ולא אמרינן ניגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן מצות דיבורים ואין צריך לאמרם בל' הקודש משום דבהני כתיב עיכובא:
מקרא ביכורים. שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה:
וחליצה. יבמה אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:
ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:
ברכת כהנים. נשיאת כפים:
ברכת כהן גדול. ביום הכיפורי' אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:
ופרשת המלך. היא פרשת הקהל כדמפ' בסוף פירקין:
ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו':
ומשוח מלחמה. והיה כקרבכם וגו' ואמר הכהן שמע ישראל וגו':
כיצד. כמו מנין:
ולהלן הוא אומר. בברכות וקללו' של הר גריזים:
מה ענייה האמורה להלן בלה"ק. דכתיב קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:
רבי יהודה אומר וענתה וגו'. דאינו צריך לג"ש דמגופיה דקרא אנו למדין דכתיב ככה עד שתאמר בלשון הזה: