מתני' לא יצא האיש בסנדל המסומר. סנדל של עץ וקבועין בו מסמרות לחזק התחתון עם העליון וטעמא כדאמר בגמרא ששעת הגזירה היתה והיו נחבאין במערה ושמעו קול מן סנדל המסומר על פי המערה כסבורין שאויבים באו עליהן ודחקו זה בזה והרגו הרבה זה את זה וי"א שע"י ששמעו קול סתם דחקו זה בזה בסנדלין המסומרין שברגליהן והרגו הרבה זה את זה וגזרו שלא יצא איש בסנדל המסומר בשבת מפני אותו מעשה שהיה ביום שבת. וגזרו ג"כ שלא לצאת בו ביו"ט משום די"ט הוא יום כינופיא דאסור בעשיית מלאכה כמו בשבת:
ולא ביחיד. בסנדל יחידי:
בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש טעמא בגמרא משום דלא ליחשדיה שהוא מטמין את השני תחת כנפיו ואם יש ברגלו מכה מכתו מוכחת עליו שאין יכול לנעול את הסנדל בזה יוצא הוא בסנדל יחידי ברגל שאין בו מכה:
ולא בתפלה. שאסור לצאת לכתחלה בשבת בתפילין שעל ראשו דאינו זמן תפילין:
ולא בקמיע. שנישאין אותה לרפואה:
בזמן שאינו מן המומחה. אבל אם הוא מן המומחה דאיתמחי גברא שריפא לשלשה בני אדם אפי' בקמיעות אחרים אי דאיתמחי קמיע זו שריפאה לשלשה בני אדם מותר לצאת בו:
ולא בשיריון ולא בקסדא. היא כובע של ברזל:
ולא במגפיים. כמין בתי שיקיים של ברזל שכל אלו כלי מלחמה הן ואסור ללובשן בשבת:
ואם יצא אינו חייב חטאת. שכל אלו דרך מלבוש הן וכן תפילין אע"ג דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין מכל מקום הואיל דרך מלבוש עבידא פטור: