מתני' במה טומנין וכו'. לפי שאמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום כשמסלק הקדירה מע"ג האש אסור להטמין אותה בדבר המוסיף חמימות משום גזירה שמא ירתיח כלו' שמא יהא התבשיל שבקדירה רותח הרבה בשבת ויצטרך הוא לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה אותה בשבת ונמצא שזה הוא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת ואסור מן הדין היא ולפיכך גזרו שלא יטמין אפי' מבע"י בדבר המוסיף הבל ואע"פ שמן הדין היה מותר שהרי מותר להשהות הקדירה ע"ג האש בשבת בדבר דליכא גזירה שמא יחתה בגחלים כגון שלא נתבשל כלל או אפי' בתבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו כדפרישנא בריש פרקין דלעיל ומ"מ בהטמנה גזרו אף מבעוד יום מטעמא דאמרן ובבין השמשות התירו להטמין אפילו בדבר המוסיף הבל כדתנן לעיל סוף פ"ב ספק חשיכה וכו' וטומנין את החמין וסתמא קתני דמשמע אפילו בדבר המוסיף הבל מותר והטעם משום דבין השמשות ליכא למגזר שמא ירתיח התבשיל שבקדירה לפי שסתם קדירות בבין השמשות רותחות הן. וכלו' שכבר נגמרה רתיחתן ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אין מרתיחין. בשבת אסרו להטמין אף בדבר שאינו מוסיף הבל ואע"פ שמן הדין היה זה מותר שהרי אינו אלא כמקיים החמימות ואיננו מוסיף אפ"ה אסרו חכמים מטעמא שמא יטמין ברמץ חם וזה נמי אינו אלא כמקיים החמימות ואינו מוסיף אלא שמא ישארו גחלים באותו רמץ ויחתה אותן תחת הקדירה ודבר זה לא מיקרי גזירה לגזירה דלא הוי אלא חדא גזירה שגזרו שמא יחתה כדי לקיים הגזירה שמא יטמין ברמץ והשתא אחרי שאמרו חכמים דברים הללו בענין הטמנה שואל התנא במה וכו' לפרש איזה היא מהדברים המוסיפין הבל ואיזה היא מהדברים שאינן מוסיפין:
לא בגפת. הוא פסולת ונכלל בשם גפת פסולת של זיתים או של שומשמין ששתיהן מוסיפין הבל הם:
ולא בזבל וכו'. שכל אלו מוסיפין הבל בין הן לחין ובין הן יבשים:
לא בתבן. מפרש בגמרא הכא דהאי לא בתבן לא קאי אהא דמסיים בזמן שהן לחין וכו' אלא דהתבן דרכו להשים אותו מן הצד סביבות הקדירה וקמ"ל דאם הניח הקדירה על דבר המוסיף הבל כגון על הגפת וכו' ונתן התבן מכאן ומכאן אסור ואע"פ שאין הקדירה כולה טמונה בדבר המוסיף הבל אבל התבן בעצמו אינו מהדברים המוסיפין הבל אלא הכל לפי מה שהוא ואם נתלחלח הרבה א"כ הרי הוא בכלל לא בזבל שאמרו:
ולא במוכין וכו' בזמן שהן לחין. אלו שלשתן דוקא כשהן לחין ואפי' הן לחין מחמת עצמן כגון המוכין והוא הצמר שבין ירכות הצאן והסמוכין לאליה והן מוסיפין הבל וכן כל דבר רך כגון הכא מבלויי הבגדים וכן אותן שממלאין בהם הכרים והכסתות ודומיהן נקראו מוכין והזגין הן קליפי הענבים ואלו כשהן לחין אין טומנין בהן בזמן שאסרו לטמון בדבר המוסיף הבל וכשהן יבשין טומנין בהן:
טומנין בכסות וכו'. שאלו אין מוסיפין הבל אלא שמשמרין לקיים החום שלא יצטנן:
ובנסורת של חרשים דקה. זהו הדק הדק שניפל מן הנסרים כשמגררין אותן במגירה:
ור' יהודה אוסר כשהיא דקה. לפי שנכבשת היא ומוספת חמימות כשמטמין בתוכה. ואין הלכה כר' יהודה: