מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. שמנקב את קליפת הביצה ועושה אותה כשפופרת ואסור למלאות אותה שמן וליתנה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת טיפה טיפה לתוך הנר וטעמא שמא יטול מן השמן להסתפק בו והמסתפק מן השמן בשעה שהנר דולק חייב משוח מכבה ואפי' לאחר שכבה הנר יש כאן איסור משום מוקצה ואסור ליהנות ממנו וכן אסור ליהנות מן השמן שנוטף מן הנר משום שהוא מוקצה מחמת איסור:
ואפי' היא של חרס. השפופרת והוי אמינא דמכיון דמאיס בדיל מיניה הלכך קמ"ל דאפ"ה הואיל ואותו השמן לא נמאס בנר חיישינן שמא יסתפק ממנו:
ור' יהודה מתיר דלא גזר דלמא אתי לאסתפוקי מיניה:
אבל אם חיברה היוצר. לאותו שפופרת להנר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד עם הנר וכה"ג ודאי בדיל מיניה והלכך לא חיישינן. ולאו דוקא יוצר אלא כעין יוצר קאמר שאם חברה אפילו הבעל הבית בסיד ובחרסית וכיוצא בהן מותר:
לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה. הקצה שלה לתוך הקערה בשביל שתהא שואבת השמן ויהא דולק יפה אותו קצה הפתילה שבתוך הנר וזה ג"כ מהאי טעמא שמא יסתפק מהשמן שבקערה דלא בדיל מיניה:
ור"י מתיר. דלא גזר ובגמרא דהתם עביד צריכותא לכל הני דפליגי ר"י ורבנן בשפופרת של ביצה ובשל חרס ובקערה דאי אשמעינן בשל ביצה ה"א בהא הוא דקאסרו רבנן דלא מאיס ואתי לאסתפוקי מיניה אבל בשל חרס דמאיס אימא מודה ליה רבנן לר' יהודה ואי אשמעינן בשל חרס ה"א בהא קאמר ר' יהודה אבל בשל ביצה מודה להו לרבנן דאסור ואי אשמעינן הני תרתי בהא קאמר ר' יהודה דמכיון דהן נתונין על פי הנר בדיל מינייהו ולא אתי לאיסתפוקי אבל קערה הנתונה בצד הנר הואיל דאיכא הפסק אימא מודה להו לרבנן דלא בדיל מינה ואיכא למיגזר. ואי אשמעינן קערה בהא קאמרי רבנן אבל בהני תרתי אימא מודו לר' יהודה צריכא. ול"ק דלשמעינן שפופרת של חרס וקערה ולישתוק מביצה דאי הוה קתני להני תרתי אכתי איכא למטעי אליבא דר' יהודה דה"א בקערה מתיר הוא משים דאע"ג דמיפסקא אפ"ה מכיון דחזי דהפתילה שואבת מיניה בדיל הוא מהשמן ולא אתי לאיסתפוקי וכן בשפופרת של חרס משום דנתונה ע"פ הנר ומאיס בדיל מינה אבל של ביצה אע"ג דנתונה על פי הנר מ"מ מכיון דלא מאיס איכא למיגזר הלכך קמ"ל פלוגתייהו בהני כלהו. ואין הלכה כר' יהודה: