מתני' כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. כלומר ממה שנקרא עץ אין מדליקין בו אלא פשתן דאע"פ שנקרא עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ עושין ממנו פתילה כשהוא נפוץ להדליק בו וכן מדליקין בפתילה מקנבוס ומצמר גפן דאלו לאו בכלל היוצא מן העץ נינהו שאינן אלא מיני זרע:
וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים. להיות האהל עצמו טמא מחמת שהמת תחתיו דאינו מטמא אלא הכלים שבתוכו והאהל מאהיל עליהם ועל הטומאה אבל האהל עצמו א"צ לא הזאה ולא טבילה:
אלא פשתן. שהאהל היא עצמו ג"כ טמא דכתיב והזה על האהל וילפינן אהל אהל ממשכן דפשתן קרוי אהל שלא היה במשכן לאהל דבר היוצא מן העץ אלא פשתן דכתיב במשכן עשר יריעות שש משזר ומשכן עצמו איקרי אהל כדכתיב את משכן אהל מועד:
פתילת הבגד שקיפלה. כמו שגודלין את הפתילות:
ולא הבהבה. על השלהבת כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה:
ר"א אומר טמאה ואין מדליקין בה. לענין טומאה בהא פליגי דהכא בשלש על שלש מצומצמות מיירי דר"א סבר קיפולה אינה מבטלה מתורת בגד מכיון שלא הבהבה וטמאה ורבי עקיבא סבירא ליה דקיפולה מבטלה מותרת בגד והויא כאלו אין בה שלש על שלש וכל פחות מג' על ג' אינו מקבל טומאה ולפיכך טהורה. ולענין הדלקה בהא פליגי דר' אליעזר סבירא ליה אין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ורבי עקיבא סבר מדליקין והלכה כר"ע: