מתני' אחד העובד. עכו"ם בדבר שעבודתה בכך:
וא' המזבח וכו'. באלו ד' עבודות חייב באחד מהן אע"פ שאין דרך עבודתה בכך וכל שאר עבודות אינו חייב עד שיעבוד בדרך עבודתה:
והמקבל עליו לאלוה. אפילו באמירה בעלמא חייב דאתקש לזביחה דכתיב ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:
והאומר לו אלי אתה. בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תני רישא הוי אמינא דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:
אבל המגפף. מחבק:
והמכבד והמרבץ. לפניה:
עובר בל"ת. דלא תעבדם יתירה כתיב ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ"כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש:
הנודר בשמו. קונם עלי דבר זה בשם ע"ז פלוני:
והמקיים בשמו. שבועה נשבע תרגומו מקיים:
עובר בל"ת. ושם אלהים אחרי' לא תזכירו ולוקה על לאו זה. הפוער עצמו. מתריז ריע לפניו:
זו היא עבודתו. וחייב עליה מיתה ואם נתכוין לבזותו חייב עליה חטאת מפני שמוטעה הוא והרי עבודתה בכך:
הזורק אבן למרקוליס. שעובדין אותו בזריקת אבנים וכן המסלק אבן מלפניו ג"כ דרך עבודתו בכך וחייב ואם נתכוין לרוגמו חייב חטאת. מר קוליס. תילוף השבח. מר לשון חילוף הוא כמו במר דשחוטה במר דכנתא. קילוס שבח: