1
מתני' שחטו. בשבת:
2
שלא לאוכליו וכו' חייב. בבבלי פריך פשיטא מכיון דפסול הוא כדתני בפ"ד לעיל הכא חייב ומשני איידי דקתני לעיל בשלא לשמו ולאשמועי' פלוגתא דר"א ור' יהושע תני נמי להא דמתניתין:
3
לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' פטור. דפסח כשר הוא כדתנן בפ' דלעיל:
4
שחטו ונמצא בעל מום חייב. דשוגג הוא ולאו אנוס שהיה לו לבקרו:
5
שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור. דאנוס הוא:
6
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן. קודם שחיטה מן הפסח הזה ונמנו על אחר או שמתו הבעלים או שנטמאו דעכשיו לא ניתנה שבת לדחות אצל זה פטור מפני שהוא שחט ברשות ולא היה לו לידע שכך הוא שאין עליו לבדוק אחר זה ואניס הוא: