מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת. בי"ד שחל להיות בשבת והיה יודע שהוא פסח אלא שטעה וכסבור היה כשם שמותר לשמו כך הותר שלא לשמו חייב חטאת שחילל את השבת בשוגג. אבל אם שחטו בטעות שכסבור שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים פטור לפי שהפסח כשר שעקירת שמו בטעות לאו עקירה הוא:
אם אינן ראויין. לפסח כגון שהוא בן שתי שנים או נקבה וכיוצא בזה מן הבקר וטעה כסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח חייב דהאי לאו טועה בדבר מצוה ועשה מצוה שאין זה כשר לשם פסח:
ואם ראויין. כגון ששחט שה בן שנה שלמים לשם פסח דמתוך שהוא טרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר ולא נזכר שהקדישו לשם זבח אחר:
ר"א מחייב חטאת. אע"פ שטעה בדבר מצוה:
ור' יהושע פוטר. דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן דקי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולר' יהושע אף הנשחטים לשם פסח כשרים כדקאמר בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
מה אם פסח שמותר לשמו. בשבת:
כששינה את שמו. מודה אתה שהוא חייב כדתנינן ברישא זבחי' שהן אסורין לשמן בשבת שאין זבח יחיד דוחה שבת אלא בשקבוע לו זמן כששינה וכו':
לא אם אמרת בפסח. ששינה שמו חייב לפי ששינה אותו בדבר אסור ששאר זבחים אסור לשחטן בשבת:
ששינן בדבר מותר. לשם דבר המותר לשחטו בשבת:
אימורי צבור יוכחו. קרבנות האמורים בצבור בשבת כגון תמידין ומוספין שמותרין לשחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:
שיש להן קצבה. כמה לשחטן ואינו רואה אחרים עוסקים בשחיטתן ומכיון שנשחטו יודע הוא שא"צ לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג שלא היה לו לטעות בדבר זה:
תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל שוחטין פסחיהן ומתוך שהוא רואה אחרים הרבה שעסוקין בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה ואפי' שחט הוא כבר פסחו כשמצא זבח זה עומד בעזרה כסבור שפסח הוא וה"ז טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא:
אף השוחט. זבחים אחרים לשם אימורי צבור בשבת פטור. ואין הלכה אלא כר' יהושע: