מתני' וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש. ונפסל ביוצא דירושלים מחיצה היא לאכילת קדשים קלים:
אם עבר הצופים. הוא שם מקום שמשם יוכל לראות ירושלים והמקדש מרחוק ולפי שאין כל סביבות ירושלים נראין כל כך מרחוק מפני ההרים כדכתיב ירושלים הרים סביב לה:
שורפו במקומו. ולא הטריחוהו חכמים להחזירו ולשורפו בקדש כדין כל הקדשים הפסולין שמצותן לשרוף בקדש ואם לאו חוזר וכו':
זה וזה. חמץ שנזכר שיש לו בתוך ביתו דלעיל ובשר קדש דהכא:
כביצה. אבל בפחות מזה בחמץ מבטלו בלבו ובשר קדש שורפו במקומו ומסיק התם דלרבי מאור גרסי' זה וזה בכביצה דקסבר חזרתו כטומאתו מה טומאת אוכלין בכביצה אף בחזרתו כן ור' יהודה הוא דסבירא ליה זה וזה בכזית דקסבר חזרתו כאיסורו שהוא בכזית:
וחכמים אומרים בשר קדש בכזית. כדמפרש טעמא הכא בגמרא משום דבשר קדש אין לו תקנה בביטול החמירו בכזית אבל חמץ דאית ליה תקנתא בביטול לא החמירו עד כביצה והלכה כחכמים: