מתני' הלוקח מים ומלח. בגמרא דריש למעט לכל הני דקחשיב שאינן נקחין בכסף מעשר מהפרט מפורש בתורה בבקר ובצאן וביין ובשכר שהן אוכל ופרי מפרי וגידולי קרקע דבקר וצאן נזונין וגדלים מן הקרקע יצאו מים ומלח שאינן גידולי קרקע הכי דריש לה בבבלי ריש פ"ג דעירובין ואיכא תנאי דדרשי בגוונא אחרינא וכדמייתי לה הכא בגמרא:
ופירות המחוברין לקרקע או פירות וכו'. שהן נרקבין קודם שיגיעו לירושלים דאינן דומים להפרט המפורש בבקר וגו' ואם לקח אותן לא קנה מעשר כלומר שאין קדושת מעשר חל על אותו הדבר הנקנה ואע"פ שיצאו המעות לחולין מחמת קניה זו משום דהתורה מיעטה אותן:
הלוקח פירות. בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג שלא היה יודע שהוא כסף מעשר יחזרו דמים למקומן שכופין את המוכר שיחזיר לו את דמיו והן נשארין מעשר כמו שהיו לפי שמקח טעות הוא שהפירות הנלקחין בכסף מעשר צריך להעלותן לורושלים שאין הלקוח בכסף מעשר נפדה בריחוק מקום ואילו היה יודע הלוקח שהמעות מעשר לא היה לוקחן מפני טורח הדרך:
מזיד. שהיה יודע שהן מעות מעשר צריך שיעלה אותן הפירות ויאכלו במקום שהיא ירושלים:
ואם אין מקדש. ואינו יכול לאכלן יניחם עד שירקבו:
הלוקח בהמה. וכן הדין בלוקח בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג וכו' ואם אין מקדש יניחה עד שתמות ותקבר על ידי עורה כלומר היא ועורה:
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. דלא ניתן כסף מעשר אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד מה שהוציא על אלו יאכל בירושלים ממעות שלו בתורת מעשר ומתני' דהכא בשברח המוכר איירי או שמת וא"א להחזיר הדמים למקומן כדמסיק בהלכה דלעיל:
אין מביאין קיני זבין וכו'. כל הני אין באים אלא מן החולין דדבר שבחובה הן והכא קמ"ל דאם הביא יאכל כנגדם ואע"פ שהחטאות ואשמות יש בהן אכילה להכהנים מ"מ אנן אכילה להבעלים בעינן בדמי מעשר שני דכתיב בכל אשר תאוה נפשך והיינו דקתני זה הכלל וכו' לאתויי כגון אלו דמ"מ יאכל כנגדן כל זמן שאין בהן אכילה להבעלים: