Penei Moshe on Jerusalem Talmud Kilayim 9:5:1

מתני' אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג. כלומר אם נתחבר הצמר עם הפשתן ע"י טוויה שטרפן וטווה מהן החיט או שארג בגד מן הטווי הזה או שארג חוט צמר עם חוט פשתן כל אלו הוו כלאים ולאפוקי אם חיברן בלא טויה ובלא אריגה כגון שקשר עצמו בחוט של צמר ע"ג בגדו שהוא של פשתן דכה"ג לא הוי כלאים מכיון שהצמר והפשתן אינן מחוברין יחד וכדקא"ר יוסי לקמן דדוקא אם הוא מולל ותוכפן יחד הוי כלאים הא לא"ה לא:

שנאמר לא תלבש שעטנז. ודרשינן נוטריקון דבר שהוא שוע כלומר אם טרפן להצמר ופשתן וחלק אותם והיינו שוע. איש חלק תרגומו גבר שעיע ובכה"ג הוי כלאים שהרי הן מחוברין ע"י השעיעה:

טווי. או שטוה מהן חוטין הוי חיבור:

ואריג. או שלקח חוטי צמר וחוטי פשתן וארגן זה עם זה. והא דלא קתני ברישא כ"א טווי ואריג ולא נקט שוע ה"ט דאלו הוה תני הכי הו"א למטעי דעד שיהו שלשתן יחד שוע וטווי ונוז והלכך חלקן ולא נקט ברישא אלא טווי ואריג והדר קאמר דבר שהוא שוע וכו'. ללמדנו דאו או דרשינן דכמו השוע לבד אסור כך הטווי והאריג והכי מפרש לה בגמ':

נלוז. ומליז. עקום הוא ומעקם הוא את דרכי אביו שבשמים עליו וזהו מל' ונלוזים במעגלותם:

הלבדין אסורין. אם טרף צמר ופשתן ושע אותן ועשה מהן לבדים אסור מפני שהוא שוע:

פיף של צמר בשל פשתן. אם לקח עבותות של צמר וגדלן בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג כלומר שהן דומין לאריג שנקשרו חוטי צמר עם של פשתן:

משיחות של אריג. של צמר ובנוסחת המשניות כתיב של ארגמן והיינו הך צמר צבוע ארגמן:

אסורות. לחגור בהן על בגד של פשתן:

מפר שמולל עד שלא קושר. כלומר לפי שדרכן לחבר במלילה אלו החוטין והמשיחות עם הבגד של פשתן קודם שיקשר בהם מתניו כדי שלא יפלו הא אם אינו מולל מותר כדקאמר בגמ':

לא יקשר סרט של צמר. חגורה מגדיל של צמר לא יקשר עם של פשתן לחגור בה את מתניו אע"פ שהרצועה של עור באמצע וגדיל של צמר מראשה האחד וגדיל של פשתן בראשה השני אסור שהרי כשחוגר בה קושר הראשים של צמר ושל פשתן זה בזה: