מתני' המבריך את הגפן בארץ. הברכה היא שלוקחין זמורה אחת מהגפן וטומנין אותה תחת הארץ ומוציאין את ראשה מצד האחר ונעשית גפן או שמבריכין את הגפן בעצמו כדי שיתגדל ויתעבה ביותר ובהכי איירי המתני' כדמוכח בגמ':
אם אין עפר על גבה ג"ט לא יביא זרע עליה. אבל מן הצדדין מותר כדקאמר בגמ' משום דזרעים לצדדי לא משתרשי:
אפי' הבריכה בדלעת. וכגון בדלעת יבישה דליכא משום הרכבת הגפן בדלעת או בסילון של חרס צריך שיהיה עפר על גבה ג"ט משום דשרשי הזרע נוקבין ומפלשין עד הגפן כשאין עליה עפר ג"ט:
הבריכה בסלע. בקרקע קשה אע"פ שאין עפר עליה אלא ג' אצבעות מותר להביא זרע עליה דבסלע קשה אין השרשי זרעים מתפלשים בו כ"כ וכל הא דאמרן דוקא בשאין עיקר הגפן נראה וכגון שהבריך את הגפן עצמו בארץ. אבל אם עיקר הגפן נראה צריך להרחיק ו"ט לכל רוח כמו שמרחיקין מכל גפן יחידית שלא הוברכה והכי אמרינן בגמ':
הארכובה שבגפן. כגון גפן שעלה העץ שלה מעט מן הארץ ואחר כך נעקם ונכפף על הארץ וחזר ועלה ונזקף כמו ארכובה כשמודדין מן הגפן ששה טפחים או ד"א כשהוא בכרם אין מודדין אלא מעיקר השני וזהו מסוף הארכוב' ולא מסוף עיקר הראשון ואין חילוק בזה בין עיקר הראשון נראה או לא דלעולם המדידה מסוף הארכובה היא: