מתני' חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. לרבותא קתני שאע"פ שעמוק י' ורחב ד' דבעלמא מפסיק הוא כדתנן לעיל בפ"ב מ"מ הכא שהוא עובר בתוך הכרם ס"ל לראב"י דאסור לזרוע בתוכו עד שיהא ג"כ מפולש מראש הכרם ועד סופו ובעומק עשרה ורחב ד' דאז הוי כרשות אחרת:
ואם לאו. שאינו מפולש בכל הכרם אלא שהכרם סתום מצד אחד ונמצא שהוא מוקף מהכרם מג' רוחותיו הרי הוא כגת שבאמצע הכרם דפליגי בה ר"א וחכמים וראב"י ס"ל כחכמים דאין זורעים בגת שבכרם אע"פ שעמוקה י' ורחבה ד' והלכה כראב"י וכחכמים:
שומרה שבכרם. הוא מקום גבוה שהשומר עומד עליו לשמור את הכרם ויכול לראות למרחוק:
זורעים בתוכה. בהא מודים חכמים דשאני גת שאויר הכרם מקיפה אבל מקום גבוה שאין אויר הכרם מקיפו מותר אם גבוה יו"ד ורחב ד' דהוי רשות אחרת:
ואם היה שער כותש. ששריגי הגפנים מתערבין ומסתבכין למעלה ע"ג השומרה זה עם זה כשער ומלשון עלי במכתש אסור:
גמ' עד שיהא מבריק כדי הוא ועבודתו. בעיא היא אי נימא דבעינן נמי שיהא החריץ נפרץ ומתפשט בתוך הכרם עד כדי עבודה מהגפנים מכאן ומכאן ואע"ג ששנינו רחב ארבעה טפחים אלמא בהכי סגי מ"מ איכא למימר דזהו בתחתיתו במקום שזורעין בו אם רחב ד' מקום חשוב בפני עצמו הוא אבל למעלה עד שיהא פתוח ונפרץ כדי עבודה שלו מכאן ומכאן מבריק לשון פתוח ויוצא לחוץ מל' ויצא כברק חצו:
מן מה דתני. ופשיט לה ממה דתני בברייתא דחכמים פליגי על ראב"י ואוסרין כיון שהוא בתוך הכרם וקתני שם מודים חכמים לראב"י בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו שמותר לזרוע בתוכו:
הוי. ש"מ דכן הוא סבר מימר ראב"י שאפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו אלא שכולו אינו רחב אלא ארבעה וגבוה י' ומפולש בכל הכרם מותר לזרוע בתוכו:
מה פליגי. חכמים בברייתא אדראב"י בשהיו שתי שורו' מכאן ומכאן כלומר שמשני צדדי החריץ איכא שיעור כרם שהן שתי שורות אבל אם כל הכרם אין בו כ"א שתי שורות בלבד ובכל שורה ושורה ג' גפנים דבהכי הוי כרם ואותן הגפנים לא בעינן שיהו אלו כנגד אלו כדאמרינן בפ' דלעיל במתני' ו' דבחמש גפנים צריך שיהו ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב אבל בששה גפנים אם הן נטועות בשתי שורות אע"פ שאינן מכוונין הוי כרם ואם החריץ הוא בין השתי שורות מכיון שהוא מגיע כנגד שלש גפנים של שורה אחת אף על פי שאינו מגיע עד כנגד הגפנים של שורה שכנגדה כבר בטל הכרם כלומר דבהכי הוי כמפולש בכל הכרם מכיון דמחריץ ולהלן ליכא גפנים מצד אחד ובהא כ"ע מודים שהרי החריץ הוא מפסיק בין השורו' ובטל הכרם לענין תוך החריץ שמותר לזרוע שם:
תני פחות מכאן אסור. בהאי ברייתא דלעיל נשנית ובדברי חכמים דפליגי אראב"י והיינו דפריך דלא כן מה אנן אמרין מאי קמ"ל פשיטא הרי אף בגבוה עשרה פליגי וס"ל אסור אף במפולש תשעה לכ"ש:
אלא מהו פחות מכאן. דקתני לאו אגובה קאי אלא לרוחב והא שפיר צריכא ליה למיתני דאל"כ מה אנן אמרין דיעשה כסתום הואיל ואין ברחבו ד' הזרע שבתוכו כסתום וסגור הוא ותהא מותר קמ"ל דאפ"ה אסור:
ויעשה כסתום ויהא מותר. ואמאי מחמרי הכא דהא לא כן תני בתוספתא פ"ד והובאה לעיל שרשי פאה נכנסין לתוך ד"א שבכרם פאה הוא צורת הפתח שבצד הכרם ומפסיק הוא שמותר לזרוע שם אע"פ שהוא בתוך ד' אמות שבכרם ואם שרשי הזרעים שבו יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך הד"א שבכרם אם הן למטה מג"ט הרי אלו מותרין מפני שהוא כסתום וה"נ נימא כן:
שנייא היא. הכא שאויר הכרם מקיף. שהחריץ פתוח הוא מלמעלה ואויר הכרם שמכאן ומכאן אוסרו:
אמר להן ר' אליעזר. גרסינן ואפלוגתא דגת דמתני' קאי שאמר להן ר"א לחכמים דמודו בשומרה שבכרם שמותר לזרוע בתוכה וכי אין אתם מודים לי שעמוק כגובה בכל מקום ואם בשומרה מותר אמאי פלגיתו עלי בגת:
אלא שאויר הכרם מקיף. תשובת חכמים לר"א היא כלומר דאלא היינו טעמא שאנו אוסרין בגת מפני שאויר הכרם מקיף סביב הגת שהיא עמוקה משא"כ בשומרה שהיא גבוה ואין אויר הכרם מקיף אותה:
מסתברא. וקאמר הש"ס דמסתברא היא שר"א שמתיר בגת יודי לראב"י בשומרה והיינו גם לחכמים לפי שעמוק הוא כגובה והא דנקט לראב"י משום סיפא הוא דנקט לה להשמיענו דראב"י לא סבר לה כר"א בגת דשאני גת שאויר הכרם מקיף אותה וכדפרישית במתני':
צריך שיהא שם חלל ארבעה. טפחים ואשומרה שבכרם קאי שצריך שיהא בתוכה חלל ארבעה כדי שתהא מופלגת מן הארץ:
הדא דתימר בעגולה. דבעגולה לא מהני רחב ארבעה למעלה מכיון שבדבר העגול נתמעט הרוחב מן הצדדין אבל במרובעת דרחבה ד' מכל צדדיה והויא מקום חשוב בפ"ע א"צ שיהא שם חלל ארבעה בתוכה:
הדא דתימא בעגולה. צריך שיהא גם ג"ט עפר מלמעלן ומטעמא דאמרן דמתמעטת מן הצדדין אבל במרובעת אין צריך גם לעפר ג"ט מלמעלן אלא ברחבה מלמעלן ד"ט בלחוד סגי:
מתני' גפן יחידית שהיא נטועה בגת או בנקע והן הבקעים שבשדות:
נותנין לה עבודתה. ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע את המותר שבגת ובנקע ולא אמרינן דמיחזי ככלאים ואע"פ שהזרעים עם הגפן בגומא אחת הן:
ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות. בהגת ובנקע לא יביא זרע לשם עד שיהא בה ד"א שאז ירחיק ששה טפחים מן הגפן וזורע את המותר ואין הלכה כר' יוסי:
והבית שבכרם זורעין אותו בתוכו. ולא אמרינן הואיל והגפנים מקיפין אותו סביב אין המחיצות מועילות ובגמרא מפרש לה כמה יהא שיעורו של הבית: