מתני' אפי' חש"ו. בגמ' מפרש דוקא בפיקח עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם אשה פלונית דבעינן כתיבה לשמה והיינו דוקא טופס אבל התורף אינו כשר אלא שיכתבנו גדול ובן דעת והכי מסיק לה בבבלי אבל עכומ"ז ועבד אפי' גדול עומד על גביו לכתחילה לא יכתוב טופס הגט מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי שאפילו הגדול אומר לו כתוב לשם פלו' הוא לדעת עצמו כותב אבל בדיעבד אם העכומ"ז והעבד כתבו טופס הגט וישראל בן דעת כתב התורף הגט כשר:
האשה כותבת את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין:
שוברו. שובר פרעון של כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה:
אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה ומשום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו נקט חותמיו:
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
סומא. דוקא בחוץ לארץ פסול מפני שאינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אבל בא"י שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ או אפי' בח"ל אם הגט מקויים בחותמיו או להיות שליח של אשה לקבלה גיטה לכל אלו הסומא כשר:
ועכומ"ז. דליתיה בתורת גיטין וקידושין ובמידי דלנפשיה:
לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני: