מתני' מי שיצא חוץ לתחום. מדעת ושלא במקום מצוה:
אפי' אמה אחת לא יכנס. לתוכו אלא ישב במקומו ואע"ג שיש לו ארבע אמות בכל מקום שהוא לא אמרינן דמכיון שהארבע אמות שלו מובלעין הן בתוך התחום שהרי לא יצא לחוץ כ"א אמה אחת א"כ כיון דעל על הא לא אמרינן ואף על גב דאמרינן לעיל בפרקין גבי מי שיצא ברשות שאם היה מקצת התחום שיצא ממנו מובלע בתוך האלפים שיש לו ממקום שאמרו לו כבר נעשה מעשה הרי הוא כאלו לא יצא וחוזר למקומו אלמא דהבלעת תחומין מילתא היא שאני התם דברשות מצוה הוא יצא וכן אם באונס יצא אמרינן נמי דהבלעת ד' אמות שלו בתוך התחום מילתא הוא אבל הכא דשלא במקום מצוה איירי ומדעת הוא שיצא והוא עומד חוץ לתחום לא אמרינן בכה"ג דהבלעה מילתא היא ולא יכנס:
רבי אליעזר אומר שתים יכנס. ר"א לטעמיה דס"ל ד' אמות שאמרו והוא באמצען כדאמר לעיל בהלכה ה' הלכך מכיון שהד' אמות אינן מתחילין ממקום עמידתו שהוא חוץ לתחום אלא שתי אמות שלו לכאן ושתי אמות לכאן ונמצא אמה אחת שלו שלצד התחום מובלעת בתוך התחום אמרינן הבלעה מילתא הוא וכיון דעל על ושלש לא יכנס שאין כאן אמה אחת שלו מובלעת בתוך התחום ואין הלכה כר"א:
מי שהחשיך חוץ לתחום. שבא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום עירו:
אפי' אמה אחת לא יכנס. לה אלא אין לו כ"א אלפים אמה בלבד ממקום שהוא עומד בו כשנכנס עליו השבת:
אפי' ט"ו אמות. הוא חוץ לתחום יכנס לפי שאין המשוחות והן המודדין תחומי עיירות ועושין סימן לסוף התחום אין ממצין את המדות לעשות הסימן בסוף אלפים ממש אלא כונסין את הסימן לתוך האלפים מפני הטועין שאין מכירין את הסימן ופעמי' הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו הלכך רגילין לכנוס את הסימן בתוך האלפים ונמצא שאלו הט"ו אמה בתוך התחום הן ומכיון שזה אנוס הוא שרינן ליה לכתחלה לכנוס וט"ו דקאמר משום שכך הוא לפי חשבון שיכול להתמעט ממדידת התחום דאמרינן בפרק דלקמן אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה. וא"כ לאלפים אמה ארבעים חבלים וכל פעם ופעם מתמעט במדידת כל חבל וחבל שני אחיזות שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן ושיעור האחיזה של יד אחת הוא טפח וחצי אצבע הרי שמונים טפחים וארבעים אצבעות שהן עשרה טפחים הרי תשעים טפחים שהן ט"ו אמות ואין הלכה כר"ש: