מתני' המוצא תפילין. בשבת בר"ה או בשדה במקום שהן נאבדין ואינן משתמרין:
מכניסן זוג זוג. כלומר שמכניסן דרך מלביש כדרך שלובשן בחול של יד ביד ושל ראש בראש ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן ואפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין והכי קי"ל מ"מ דמכיון דליכא חיוב חטאת אם הוציאן דרך מלבוש דלאו משוי היא כדתנינן לעיל בפ' במה אשה בהלכה ב' הכא משום הצלה שרו ליה רבנן לכתחלה לאצולינהו דרך מלבוש:
ר"ג אומר שנים שנים. דקסבר דמכיון דמשום הצלה התירו א"כ שרי ליה ללבוש שנים בראש ושנים בזרוע מפני שמקום יש בראש להניח שני תפילין וכן מקום בזרוע ללבוש שני תפילין ואין הלכה כר"ג שלא התירו משום הצלה אלא דרך מלבוש כמו שרגיל ללבוש בחול:
בד"א בישינות. שהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין בקשר של תפילין שודאי תפילין הן:
אבל בחדשות. שלא היו רצועותיהן מקושרין אין בהן קדושת תפילין וכקמיעו' בעלמא הן פטור הוא מלהכניסן ואינו נזקק להן:
מצאן צבתים. והן מקושרין זוג זוג או כריכות שהן כרוכין הרבה ביחד ואינו יכול להכניסן דרך מלבוש זוג זוג מכיון שהן הרבה ויכלה היום ולא יכניסן:
מחשיך עליהן. יושב ומשמרן עד שתחשך ומביא את הכל במוצאי שבת:
ובסכנה. מפרש בגמרא בסכנת השמד שגזרו שלא להניח תפילין ומתיירא גם כן לישב ולשמרן עד שתחשך שלא ירגישו בו:
מכסן במקומן. באיזה דבר שלא יהו מוטלין דרך בזיון ומניחן והולך לו וקאמר בגמרא דחסר בבא אחת במתניתין והכי תנינן בד"א בסכנת עכו"ם מפני השמד אבל אם מתיירא להחשיך עליהן מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ומביאן או כר' שמעון במתני' דלקמן נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה: