מתני' הנחתומים. הלוקחין תבואה מעם הארץ לא חייבו אותן חכמים להפריש מהדמאי אלא כדי תרומת מעשר שהיא אחד ממאה וכדי שיעור חלה אבל לא מעשר שני והקילו חכמים עליהם בדבר זה משום ששוטרי המלך בירושלים היו חובטים אותם ולומר להם מכרו בזול לפיכך לא הטריחום שיפרישו מעשר שני מדמאי ולעלות לאכלו בירושלים אלא הלוקח מהם צריך שיפריש מעשר שני ודוקא אם מוכרים בחנותם או על פתח חנותם כדאמר בגמרא:
החנוונין. שהן מוכרין מעט מעט ומשתכרין הרבה אינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו מקודם ועוד מפני שרגילין התינוקות לקנות מהם שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן:
וכל המשופעין. שמוכרין בשפע הרבה במדה גסה כדמפרש במתני' דלקמן איזו היא מדה גסה והן רשאין למכור את הדמאי מפני שהן מוסיפין על המדה ואין משתכרין הרבה לא הטילו חכמים עליהם לתקן את הדמאי אלא על הלוקח מהן:
כגון הסיטונות. הן המוכרין יין ושמן הרבה ביחד להחנוונים ומוכרי תבואה שהן קונים תבואה מבעלי האוצרות ומוכרין להחנוונים הרבה ביחד: