מתני' יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מי"ט לשבת. כלומר שלא יהא תחלת בישולו ועיקרו לשם שבת אלא תחלת בישולו יהא לשם י"ט ומה שמותיר יהא לשבת:
ועושה תבשיל מעי"ט וכו'. שעושה לשם עירובי תבשילין וטעמא משום כבוד שבת הוא שמתוך שמערב י"ט הוא זוכר להשבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת י"ט. ולאית דאמרי משום כבוד י"ט היא כדי שיראו שאין אופין ומבשלין מי"ט לשבת אא"כ התחיל מערב י"ט ומה שהוא עושה בי"ט כגומר הוא ק"ו מי"ט לחול שאין אופין ומבשלין כל עיקר ומברכין על עירובי תבשילין כדרך שמברכין על עירובי חצירות ומזכה ע"י אחר לכל מי שהוא רוצה לסמוך עליו בעירוב זה ואפי' שלא מדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו:
וב"ה אומרים תבשיל אחד. ומיהו מוכח לפי המסקנא דהתם דאף ב"ה מודו דבעי פת ובשר או דג וכן הלכה:
אכלו או שאבד. אותו תבשיל שעשה וקודם שבישל כל צרכי שבת:
שייר הימנו כל שהוא סומך עליו. לבשל בישולו בי"ט לצורך השבת. ובין בתחלה ובין בסופו אין עירובי תבשילין פחות מכזית. ואם התחיל עיסתו ונאבד עירובו גומר הוא מה שהתחיל: