מתני' איזו היא אבדה. שניכר בה שאין הבעלים יודעין שהוא שם:
רועין בדרך אין זו אבדה. ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם:
רצה בין הכרמים. שמתקלקלים רגליה ואם היה הכרם של ישראל אפי' רועה שם צריך להחזירה מפני אבידת הכרם:
השב תשיבם. אפי' מאה פעמים במשמע. השב הוא מקור ונופל על המעט ועל הרוב:
לא יאמר תן לי סלע. לפי שזה אומר לו אם עשית מלאכתך הי' לך טורח הרבה עכשיו טול לפי מה שטרחת:
כפועל בטל. כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכ' כבידה שהוא עוסק בה ולהתעסק במלאכה קלה כזו:
אם יש שם בית דין. אם אינו רוצה לבטל ממלאכתו ששכרה מריבה מה יעשה אם יש שלשה בני אדם מתנה בפניהם ואומר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל לטול שכר מועט אם תאמרו שאטול שכרי מושלם אבטל בהשבת אבידה זו:
שלו קודם. ומניח את האבדה:
מצאה ברפת. אע"פ שאינה משתמרת בה כגון שאינה נעולה אלא שג"כ אינה מתעה להרגילה לברוח כגון שאין לה ד' פתחים לארבע רוחותיה:
היתה בין הקברות. והוא כהן אל יטמא לה שהשבת אבדה עשה השב תשיבם וטומאת כהן עשה דקדושים יהיו ולא תעשה דלנפש לא יטמא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה או שאמר לו אל תחזור. והאבדה היא במקום שמצוה להחזיר ה"ז לא ישמע לו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שאם אביך אומר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות:
עזוב תעזוב. אפי' מאה פעמים:
הלך וישב לו. בעל החמור:
אם היה. בעל החמור זקן או חולה חייב זה:
מצוה מן התורה לפרוק. בחנם:
אבל לא לטעון. בחנם אלא בשכר:
ר"ש אומר אף לטעון. בחנם ואין הלכה כר' שמעון:
משאוי שהוא יכול לעמוד בו. אבל לא יותר על משאוי שאינו ראוי לו ואין הלכה כר' יוסי הגלילי: