מתני' הכותב נכסיו לבניו. ורוצה שיהא גוף הקרקע קנוי לו מעכשיו והפירות לא יאכל ממנה עד לאחר מותו:
צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דמשמע הגוף קנוי לו מהיום והפירות לאחר מיתה ואם לא כתב מהיום לא כלום הוא דאין מתנה לאחר מיתה:
ר' יוסי אומר אינו צריך. לכתוב מהיום דזמנו של שטר שנכתב בו בכך וכך בשבת וכו' מוכיח עליו שמאותו היום התחילה המתנה דאל"כ זמן שנכתב בשטר למה הוא נכתב והלכה כר' יוסי:
לאחר מותו. שיהא הגוף נקנה לו מהיום והפירות לאחר מיתה:
האב אינו יכול למכור. בלא הבן שהגוף קנוי לבן והבן אינו יכול למכור בלא האב מפני שהן ברשות אב להפירות שקנוין לו:
מכר האב. סתם מכורין הפירות ללוקח עד שימות האב:
מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב:
האב תולש. הפירות ומאכיל לכל מי שירצה בחייו אבל מה שהניח פירות מחוברין לקרקע בשעת מיתה הרי הן של הבן המקבל המתנה מפני שדעתו של אדם קרובין אצל בנו אבל הכותב נכסיו לאחר אפילו במה שהניח במחובר לקרקע בשעת מיתה הרי הוא של היורשין:
ומה שהניח תלוש. או שעומדין ליתלש הרי הוא של היורשין כלן: