מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא"כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה"ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע"ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע"פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע"ז גורמין לצמיחת הירקות דס"ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע"ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר: