שעיר עזים עי' כלי יקר ממד' לכפר על מעשה שעיר עזים במכירת יוסף, שמדת הקנאה שהי' באחי יוסף נשתרשה לדורות, ע"ש דברים היורדים לחדרי בטן מה שקנאה ומחלוקת גורם, וכ"כ בתולדות (כ"ו כ"א), ושמות (ג' ב'), ומה שהבאתי בזה בפ' וארא (דף נ"ה.), וע"ע בס' נוה שלום פרק מ"ה למחו' הגאבד"ק זגערש שליט"א ובילקוט כאן תהי' הולכים בעצה אחת ושלום ואהבה אמתית, והוא רק בין אנשים כשרים, אבל ברעים בהתחברם יחד יקראו למהלומות, וכמשלי (כ"א י') נפש רשע אותה רע לא יתן בעיניו רעהו, ובישעי' (מ"ח כ"ב) אין שלום אמר ה' לרשעים, ודברים (י"ז ח') כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך, דמי שיתנהג ביושר לא יבחין בין דם שלו לדם אחרים, וכסנהד' (ע"ד.) מי יימר דדמא דידך סומק טפי, וכן לא יבחין בין דין לדין, כמו שלא ירצה שאחרים יעשו לו עולה, כן לא יעשה הוא לאחרים, ובין נגע לנגע כמו שאם עושה דבר שאינו הגון דרכו להצדיק מעשיו, כי הוא בטבע שאין אדם רואה נגעי עצמו, וכנגעים פ"ב מי"ח, כן אם רואה נגעי אחרים וחסרוניהם יצדיקם לכף זכות, וז"ש כי יפלא ויסתר ממך דבר המשפט בין דם לדם כו' אם תבדיל בין שלך לשל אחרים, יהי' סוף דברי ריבות בשעריך:
שם) קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה, בת"כ מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם יש בידכם בתחלה שנ' וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף שנ' עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה שעיר עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, וק' למה צריך עכשיו כפרה על חטא מכירת יוסף ביחד עם מעשה עגל, וכ' בהגהות מהרי"ד על ת"כ דאי' במד' שכעס אחים על יוסף הי', שראו בנבואה שיצא ממנו ירבעם בן נבט שיעמד עגלי זהב ויחטא בנ"י, ורצו לבטל זאת, לפ"ז עד חטא עגל הי' תירץ על מכירת יוסף, אבל אח"כ כשבנ"י בעצמם חטאו בעגל אזל התי' הנ"ל, לכן עכשיו שהביאו כפרה על עגל הוצרכו ג"כ להביא כפרה על מכירת יוסף, דע"י עגל נתחזק החטא של מכירת יוסף: ובס' משך חכמה מהג"ר מאיר שמחה ז"ל מדווינסק כ' דעל חטא מכירת יוסף הי' לאחים תירץ שיוסף בעצמו לא אמר להם תוכחה, ואם ראה אצלם מעשים רעים למה סיפר תיכף לאביהם, והי' אצלם זה לשון הרע, אבל בעגל שבנ"י הרגו לחור בנה של מרים שאמר להם תוכחה, ראו בנ"י שלא יוכלו לקבל תוכחה שנאמר להם בעצמם, ממילא בטל התירץ של מכירת יוסף, שיוסף ירא ג"כ לומר להם תוכחה, והוכרח להיות ע"י אביו, וא"ש שע"י חטא עגל נתעורר חטא של מכירת יוסף, והוצרכו להביא כפרה: