אשר צוה וגו' ביום צויתי להקריב, עי' ס' תוספת ברכה דבירמי' (ז' כ"ב) ולא צויתים ביום הוציאו אותם מאמ"צ ע"ד עולה וזבח, וק' שכאן מפורש שבסיני נצטוו על קרבנות, כי מ"ת בסיני הי' בשנה השנית לצאתם מאמ"צ כמ"ש ביתרו (י"ט א'), ובירמי' מפורש שלא צוה על קרבנות, וצ"ל דקרבנות ענין תנאי וכפרה על חטא כמ"ש נפש כי תחטא וכפר עליו ועוד, והוי מצוה תנאית כמו שליח הקן כי יקרא קן צפור וגו', מעקה, כי תבנה ועשית מעקה, אבל אם לא יבנה אין המצוה, וכן עזוב תעזוב הקם תקום רק אם באו לידך, וכן ענין קרבנות אם יחטאו וטוב שלא יחטאו, וכמ"ש הגר"א או"ח סי' ח' שאין מברכין על השבת גזילה שהוא מהב"ע שלא צונו לגזול כדי להשיב, וכן לא צונו לחטוא כדי להביא קרבן, ובירמי' כיון לומר שלא צוה על קרבן בלא סבת חטא, ואומר אם תשמיעני בקולי לא תצטרכו לקרבנות, ובש"א (ט"ו כ"ב) הנה שמוע בקול ה' מזבח טוב, ומשלי כ"א ג') עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ובשבת (ל'.) עה"פ תהלים (פ"ד י"א) טוב יום בחצרך מאלף תודות:
שם) בהר סיני וגו' במדבר סיני, ובא כפול וכן מסגנון הלשון בראשית (ב' י"ז) ומעץ הדעת טו"ר ל"ת ממנו, ממנו מיותר - מקץ (מא ל"ב) ועל השנות החלום פעמים, השנות ופעמים חד הוא שמות (ב' ו') ותראהו את הילד וכו' כפול האזינו (ל"ב מ"ט) אני נותן לבנ"י וגו' אשר אני נותן יהושע (א' ב') להם לבנ"י, וע"ש בתוספת ברכה: