ואם נדר או נדבה ביום הקרבתו ערש"י ובפסחים (ע"א:) לרבות חגיגת י"ד שנאכלת לב' ימים ולילה א', וטעמו אע"פ שמצוה להביאה מ"מ לאו חובה ממש הוא מדאינו דוחה שבת וטומאה, ודומה במקצת לשלמי נדבה ובת"כ מצוה לאכול ממנה ביום הראשון יכול ליום א' ת"ל וממחרת יכול מצוה לאכול לשני ימים ת"ל והנותר אם הותיר הותיר וכן הביא הרמב"ן כאן, ועי' פרד"י תצוה (דף ש'.) שהבאתי טעם הא דשלמים אף דנאכלים לב' ימים מ"מ מצוה יותר לאכול בראשון כדי שיאכל בשר קודש לתיאבן. עפמ"ש בסנהדרין (ע'.) דאינו נקרא מלוח כ"ז שלא עבר עלי' ב' ימים ולילה כשלמים, אבל בבן סורר משום אמשוכי ובכ"ש לא ממשך לבו, ופרש"י שעבר לילה א' פג טעמו, וכן מצוה יותר לאכול שלמים ביום א' דלא פג ואם הותיר יאכל ביום ב' שעדיין בשר של שמחה, אבל אח"כ נקרא מליח באש ישרפו ועשו"ת חכם צבי סי' קנ"א - ויש להסתפק בקרבן שנאכל רק יום ולילה אחד אי ג"כ הדין כן דעיקר מצותו ביום זבחו היינו ביום דוקא אבל בלילה שלאחרי' אף דבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר מ"מ לא מקרי ביום זבחו כי יום ממש בעי, או אף בלילה מקרי יום זבחו, ומהחכ"צ דהוי ממעט באכילתו בזה שנמתין עד ביאת הערב בלילה משמע דרק ביום הוי המצוה ולא בלילה שלאחרי', וראיתי בפנים יפות שהביא הרמב"ן והביא הא דריש ברכות מצותן עד שיעלה עמוד השחר משמע בנאכלין ליום אחד מצותן אף לכתחלה לאכול אף בלילה ע"ש: ובירחון קול תורה תרצ"ג סי' א' הובא תשובה מאדמו"ר מגור שליט"א בזה"ל כתבת בשם הח"צ דגם בנאכלים ליום ולילה המצוה לאכול רק ביום, ואני לא מצאתי שם כי אם ד' רמב"ן בנאכלין לב' ימים אבל בנאכל ליום ולילה כיון דהלילה הולך אחר היום למה לא נקרא ביום זבחו, ובזה אני מיישב קו' תוס' בזבחים למה לא עשו הרחקה בנאכלים לב' ימים, כיון דהמצוה לאכול ביום ראשון ל"ה שכיח שישאר גם למחר, ובד' הח"צ דגם בממעט באמצע הזמן הוי ממעט באכילה, יש לעיין מקרא דשופטים (כ' כ"ו) ויצומו ביום ההוא וגו' ויעלו עולות ושלמים לפני ה' עכ"ל ובסי' י"ד שם הובא דבחי' יעב"ץ למנחות (ע"ה:) דבקדשי במה ליכא מצוה בהקרבתן ולזה אינו מברך שהחיינו ע"ש, ובשטמ"ק בכורות (ד':), וי"ל דבבמה ליכא הלאו דלא תותירו וממילא ליכא האיסור דממעט באכילה דהוא משום פסידא דקדשים ושלא יבואו לידי נותר, ובבמה דליכא לאו דנותר ע"כ דלא חייש רחמנא לפסידא דקדשים דידהו, דלשי' כמה פוסקים גם האיסור ממעט באכילה מה"ת, עי' ראב"ד פ"ד הי"א מתמורה, וכיון דקרא דשופטים איירי בקדשי במה קטנה י"ל דליכא האיסור דממעט באכילה - גם י"ל לפמ"ש בקריתספר רפ"ו מפסהמ"ק דכל ענין ממעט באכילת קדשים רק מדרבנן, וא"ש קרא דשופטים דעדיין לא גזרו, וע"ע בשואל ומשיב שתיתאה סוס"י ח' ובדברי שאול יו"ד סי' שפ"ח, ובס' פני חיים ברכות (דף ט':) ובפרד"י תצוה (דף ש'.):
שם) והנותר רש"י וי"ו יתירה ויש כמוה הרבה במקרא, וערמב"ן ופנים יפות, ועמ"ש בזה בפרד"י ויקהל (דף שע"ב:) וציינתי שם הרבה מקומות שנכתב וי"ו מיותר:
שם) וממחרת עי' תוה"מ סי' קט"ז דיש הבדל בין ביום אחד (אמור כ"ב כ"ח) ובין ביום ההוא, ביום ההוא היינו היום עם הלילה שלאחריו וביום אחד הוא דוקא היום ולילה שלפני' כמו במעשה בראשית, וכ"מ שנ' ממחרית הוא דוקא היום שלאחרי' ואין הלילה בכלל:. שם) תיב"ע וביום מחרן ומה דמשתייר מיני' יתאכל בפניא ועי' במפרש ותמוה דלא רק לב' ימים ולילה א', ולפי המתרגם יש ב' ימים וב' לילות, ובפסחים (ג'.) ומנחות (נ"ו:) שלאור שלישי לא נאכל ולא נשרף, ושריפתו מעלות השחר ביום ג' משום דאין שורפין קדשים בלילה, וכ"פ הר"מ פ"י ה"י ממעה"ק ופי"ט ה"ד מפסהמ"ק, וראיתי בס' אהבת יהונתן שתי' דערב יתורגם רמשא ופניא פנות ערב (בראשית כ"ד ס"ג, ודברים כ"ג י"ב) והוא אחר חצות יום ובין ערבים שאז השמש יבא ויפנה והערב פונה לבא, וכמ"ש הראב"ע שם, ובל' ת"א (בראשית מ"ט כ"ז), וע"ע שבת (ל"ג:) פניא דמעלא שבתא כו' ורהיט בין השמשות, הרי שפניא קודם ביה"ש, וזה פי' תיב"ע שאם ל"ה ביכולתו לאכול ביום יאכל בפניא בין ערבים שלא יבא לידי נותר בתחלת ליל שלישי:
שם) והנותר בת"כ ממחרית יכול מצוה ת"ל והנותר, ור"ל שאין מצוה להותיר לכתחלה למחר, ו' מן והנותר כו' "אם" שאז רשאין לאכול למחרית "אם נותר" אבל לכתחלה אסור להותיר, עי' שמות (ג' י"ג) ואמרו לי מה שמו אם יאמרו לי, ושם י"ט ולא ביד חזקה, אם לא ביד חזקה, ובהעלותך (י"ב י"ד) ואביה ירק, אם אביה ירק - ש"א (ט"ז ב') ושמע שאיל, ואם ישמע שאול - מלאכי (א' א') ואמרתם, ואם תאמרו משלי (כ"א ה') וזר, אם הוא זר ורות (ב' ט') וצמת, ואם צמת, ועוד פי' בס' תוספת ברכה: